מה בודד הוא מקומו/ה של נבחר/ת ציבור בתפקידים כמו ראש העיר. איזו אחריות כבדה מוטלת על כתפיו. כמה נותני עצות ומומחים מטעם עצמם שיודעים טוב יותר צובאים על פתחו (מאות אלפי יועצים, טענה עינת קליש רותם בציוץ תגובה לעצה של ניצן הורוביץ. מספרית זה אולי קצת מופרז, אבל התחושה היא בוודאי אותנטית). הוסיפו לכך את הנטייה הגברית הבזויה לחשוב שנשים באופן בסיסי זקוקות ליותר הסברים ואת העובדה שמדובר לא סתם בחילופי שלטון אלא בחילופי קליקה אחרי עשרות שנים של המשכיות פרסונלית, ותקבלו מתכון לבדידות מזהרת של ממש, כזו שמצדיקה אפילו הקמת ביצורים מפני ההתקפה היומיומית של כל מי שלא שבע רצון מהאאוטסיידרית שכבשה את הלשכה. צריך לעקור את הגורמים העוינים מלכתחילה, אלה שרק באו לחבל. צריך לסנן את נותני העצות, בזהירות כדי לא לפגוע בכבודם אבל גם בנחישות. צריך להדוף את מי שסתם יוצר רעש במערכת, וכל העת לשמור על פוקוס, על החזון ועל תרגומו למעשה, במיוחד כשמדובר בחזון מרחיק לכת ובשינוי סדרי עולם. מלאכה קשה שדורשת עור עבה, עמוד שדרה איתן ובהירות רבה ביחס למטרות ולדרכי השגתן.
וזה דורש עוד משהו. אקדים את המאוחר ואגלה שלעניות דעתי לא ניתן למלא את המשימות הכבירות האלה, במיוחד בנסיבות הנזכרות של תחילת קדנציה בסביבה שיכולה להיות לא אוהדת, בלי יכולת תקשורתית. הרשו לי להסביר בהמשך. בינתיים די לומר שאותן הנסיבות – הבדידות, החזון מרחיק הלכת, האחריות הכבדה וריבוי הגורמים העוינים – יכולות לעורר חרדה גם בשלווים שבפוליטיקאים. הן עלולות לגרום להקמה של מתרסים גבוהים מהדרוש, ובמקום לבצר את השלטון הן עלולות לגרום לבידודו. מתוך הבידוד הזה עלולה לצמוח תחושת רדיפה. ואחד מהדברים המאפיינים תחושת רדיפה הוא המרכיב הפרדוקסלי שלה – באופן פשטני ניתן לומר שכאשר אתה אומר שרודפים אותך, אתה בדרך כלל מייצר רדיפה אמיתית.
רוצים להישאר מעודכנים?
ארשה לעצמי להדגים כיצד הנקודה האחרונה קשורה להתנהלותה של קליש רותם בעזרת אנקדוטה אישית מהתקופה שקדמה לבחירות, ושלצערי בישרה את האופן שבו ננהל את התקשורת בינינו גם אחר כך. יותר משנה לפני הבחירות עלתה לכותרות פרשת הבית בזכרון יעקב, שקליש רותם היתה מעורבת בה. במסגרת הפרשה הוגש כתב אישום נגדה ונגד גורמים אחרים, ועלתה השאלה לגבי מידת האחריות שלה לבנייה לא חוקית.
בחינה קצרה של העובדות, כפי שהשתקפו מכתב האישום ומפרסומים אחרים, קוממה אותי מיד. לא נראה לי סביר והגיוני שיטילו אחריות מפליגה על מתכנן כאילו היה קבלן ביצוע. לכל היותר מדובר בעניין קל ערך של הזנחת תפקידה כשומרת סף זוטרה. ההתנפלות התקשורתית על הפרשה לא היתה במקום, ומכיוון שנראה היה לי שייתכן מאוד שמדובר מלכתחילה בגורמים ציניים שהפילו את קליש רותם בפח, חשבתי שיש מקום להשמיע קול נגד. פניתי לגורם מקצועי המומחה בענייני חוק ונדל”ן וביקשתי את דעתו על הדברים. אחת מהשאלות המרכזיות שלי היתה אם מדובר בפרקטיקה מקובלת. “נדיר מאוד למצוא כתבי אישום לגבי בנייה ללא היתר שבהם מואשם האדריכל בשל בנייה שביצע הקבלן או מזמין הבנייה”, היתה התשובה. המסקנה של הדברים היתה שלא מדובר בעבירה שיש עמה קלון ושצריכה להקרין על השתתפותה של קליש רותם בבחירות.
כשבידי למעשה כתב הגנה חוצב להבות על ראש העיר לעתיד פניתי אליה בבקשת תגובה. לא הצלחתי אפילו לפרט במה מדובר – היא מיד הפנתה אותי למנהל הקמפיין שלה נחשון צוק. ביקשתי לשוחח איתו טלפונית על הפרשה, אבל תשובתו לא הותירה מקום לשיחה. “כמו בעבר, אתם מוזמנים לפנות אלינו בנושאי כתבות צבע ורכילות”, כתב לי צוק. המום מהגסות ומהזלזול ניסיתי בכל זאת. “אתם לא רוצים אפילו לטעון נגד הדברים?”, שאלתי. “זאת התגובה”, חזר צוק, “כמו בעבר”.
הנה כך באתי לברך אבל סווגתי מיד כרודף. כאן המקום להזכיר את האמירה המפורסמת של קליש רותם “מה זאת תקשורת?”. ובכן, זו בוודאי לא תקשורת אלא כשל תקשורתי. הכשל הזה, למרבה הצער, נמשך מאז, והחומות רק הלכו וגבהו עד שהיו לנתק מוחלט.
אני לא אומר שההדיפה מצד קליש רותם נובעת מהבנה משובשת של המציאות. התקשורת, ולפחות אני כנציגה, נמצאים שם גם כדי לבחון את הפגמים, להוציא אותם אל האור ולעמת את נציגי הרשות עם הפגמים האלה. אבל בהיכלה של קליש רותם ביקורת מקבלת פרופורציות מפחידות. “לא נכנסים לשטח אויב שהוא הכין לך, בטח לא כשיש שם מלא מוקשים”, כתבה בעבר קליש רותם על סיבת סירובה להשתתף בדיבייטים לקראת הבחירות. הבעיה היא כאשר הקטגוריה “אויב” מורחבת כל כך ומשאירה בחוץ גם את העצות הטובות ואת הביקורת הבונה. אי אפשר לדעת מי אויב ומי מבקר הגון בלי תקשורת. אי אפשר לתקשר בלי לנהל דו שיח.
באופן פרדוקסלי, כאשר אין דו שיח, כל הטיעונים הופכים להיות לגופו של אדם במקום לגופו של עניין. הצד השני הופך למפלצתי – לרודף או לנרדף. פתאום יש צורך במבחני נאמנות וצריך כל העת לעמוד על המשמר ולבדוק כל אדם אם לנו הוא או לצרינו. לשאלתך, גברתי ראש העיר, תקשורת היא בדיוק הדבר שמפזר את העננים האלה. היא היכולת של אנשים לדבר זה עם זה בלי מטעני חרדה ומחיצות של דעה קדומה. בלעדיה אי אפשר לנהל שלטון.
הכותב הוא עורך המשנה ועורך החדשות של "כלבו – חיפה והצפון"
זה לא נכון שעינת מתעלמת מהתקשורת
היא מעניקה ראיונונת לתקשורת הארצית לגם לניוז חיפה הקריות וחי-פה, היא מגיבה לענייני השעה בפייסבוק שלה, היא פשוט לא עונה לכל שאלה ששולחים לדוברים, כי תקציב הדוברות דל.
איך אמרו פעם, לא מאכילים את הטרול…
כלבו טרול, אבל טרול חמוד, תמשיכו להתבכיין.
תושב חיפה
קרית חיים תתפלי בבעיות שם הבטחת תקיימי
Chery
לדוד מגן היקר שאינני מכירה. הדרך הצינית שבחרת בה לנגח את עינת- מוציאה את קהל הקוראים הסולידי שמבין כי דבריך מתובלים בכעס רב עליה. שלא תבין לא נכון- גמני כועסת שלא משתפים אותי בעשיה עד כדי כך שלראשונה בחיי הלא פוליטיים הלכתי לישיבת מועצת העיר( ומה זה התאכזבתי…). אבל לא זאת הדרך.!!!