בשביל להנהיג צריך ערכים

כמו נאום הצ׳חצ׳חים של דודו טופז בשעתו, כך סרטון תדריך עובדי התברואה של עיריית חיפה היה רגע שאמנם לא היה בהכרח זה שהיטה את הכף במערכת הבחירות, אבל בהחלט לכד משהו מייצג מהלך הרוח שהביא לתוצאתן הדרמטית. חיפה כבר לא יכלה עוד לשאת את שלטונו המסואב של יונה יהב, אך למרבה הצער לא קמה לו אלטרנטיבה של ממש. עינת קליש רותם נבחרה משום שמרבית החיפאים השתכנעו כי ההימור על התדמית שלה, שאותה שיווקה, עדיפה על עוד קדנציה של יהב.

הקמפיין של קליש רותם מכר לתושבים את מה שהם כבר יודעים שנות דור: חיפה אינה מממשת את הפוטנציאל שלה. לכאורה היה זה קמפיין פוזיטיבי שסיפר את החלום על עיר שתמשוך אליה תושבים חדשים בשל איכויותיה הנדירות שרק צריכות העצמה. אבל למעשה, מסע הבחירות של קליש רותם קטף את הפירות של הסאבטקסט השלילי שהשתמע מכל אחת מהפנטזיות שהעלתה, שדמו לשיחות על גלידה באמצע אוגוסט שרק מזכירות עד כמה חם. אף אחד לא באמת התעניין לעומק כיצד היא תוציא אל הפועל את כל ההבטחות הללו, גם משום שהיא הצליחה לשכנע את בוחריה שיישומן הוא עניין מקצועי, והיא הרי דוקטור לשיקום ערים מהסוג של חיפה, והבעיה היא שחיפה נשלטת על ידי פוליטיקאים.

המיאוס הכללי מפוליטיקאים, משום שמקצועם נקשר לשחיתות, הביא גם לקונוטציה שלילית של כל מה שהוא פוליטי. נוסף על כך, העיסוק הבלתי פוסק של המערכת הפוליטית ביחסי ישראל והפלסטינים מייצר אצל הישראלים משוואה כוזבת בין המושג “פוליטי” לבין אחיזה בעמדות מדיניות. אבל עמדות כאלה הן רק תוצאה של השקפת עולם כוללת, שמשפיעה על כל החלטה שבה צריך ליישב התנגשות בין ערכים. קליש רותם שכנעה רבים שכדי לעסוק במתן שירותים מוניציפליים אין חשיבות לעמדות פוליטיות. שנת כהונתה הראשונה מוכיחה עד כמה זה לא נכון.

ניתן לתאר את השנה הזו דרך רצף הבחירות הערכיות שהיא עשתה בדילמות שאותן כינה נחשון צוק ״סוגיות של ירושלים״. היא נדרשה לסוגיות אלה לא רק משום שבעירנו חיות קבוצות אוכלוסייה שונות עם מכלול של זהויות והשקפות מורכבות שלעתים גם נמצאות במחלוקת עם אחרות, אלא גם משום שעירייה היא גוף שמעסיק אלפים, שגובה מסים, שאוכף חוקים ושמחלק משאבים, וכל אלה מצריכים החלטות ערכיות. לכן את המפתחות לרשות מקבלים בקלפי ולא על ידי ועדה מקצועית או אקדמית. ראשות עיר היא תפקיד פוליטי עם סיבה.

החל מפרשת "מק ישו", דרך דגלון הגאווה על שולחנה של הספרנית, ועד לתוספת התקציב לחינוך הפרטי – תושבי העיר מתקשים להבחין בין העמדות שקליש רותם הסתירה מפניהם לבין אלו שהיא דווקא כן הציגה בין דפי מצעה, אבל הם לא טרחו להתעניין בהם. לעתים הדבר מבלבל במיוחד משום שנדמה שהיא עצמה נתקלת לראשונה בדילמות האלה, כי חשבה בתמימות שמספיק ידע בתכנון ערים כדי לעמוד בראשה של אחת. ואכן קשה להכריע אם קליש רותם היא אשת ימין מובהקת שמקדמת סדר יום ליברטריאני נוסח משה פייגלין, או שהיא עצמה בבואה של בוחריה, שסולדת כל כך מכל מה שמריח פוליטי עד שלא ביררה עם עצמה מהי משמעותן של המילים דמוקרטיה, חופש ביטוי, שוויון, שקיפות ומינהל תקין. כך או אחרת, התוצאה היא דומה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אט אט החלו גם במהלך השנה שחלפה להתעורר מתפכחים למיניהם. חלק מנותני הצ׳אנס הסדרתיים, אלה שידעו להשיב לכל ביקורת בטענה כי היא רק נכנסה לתפקיד, התקשו להמשיך בשלהם כאשר מה שנדמה כמעידה הפך לאידאולוגיה מנומקת. אחרים המשיכו להכפיל את מספר הז׳יטונים שהם הניחו בהימור עליה בתקווה שהיא עוד תפתיע. האמת המצערת היא שהבולטים מקרב תומכיה במערכת הבחירות, שמבינים כעת שנפלה עלינו צרה, פקחו את עיניהם רק כאשר חלקת האלוהים הקטנה שלהם נפגעה, כמו פעילי זכויות להט״ב כשקוצצו תקציבי גאווה, או מי שזכויות נשים יקרות להם כאשר קליש רותם התעקשה להיאבק על הזכות המקודשת של העירייה לקיים מופע לגברים בלבד.

לצדם יש גם החסידים השוטים, ששום תקלה או הפכפכות בקבלת החלטות לא תסיט אותם מדרכם. הללו אינם מודאגים לעולם מכך שבשקט בשקט צבר איש הצללים של קליש רותם, שרוב הציבור בחיפה לא יודע עליו מאומה, סמכויות מופלגות עד שיש הרואים בו ראש העיר בפועל. אלה גם לא חושבים שצריכה להטריד אותנו העובדה שעוזרה האישי, אדם שטענה ברבים כי נכפה עליה על ידי אבי גבאי (זוכרים אותו?), ממשיך להפעיל מלשכתה את אותן אסטרטגיות טרוליות של מנהל קבוצת פייסבוק, שמהווה למעשה את כל ניסיונו הציבורי. צמיחה של כוחות כאלה תחת משטרה גם הן תוצר של היעדר דרך, והן עתידות לבסוף להצמיח שחיתות חדשה שתמלא את מקומה של זו שביקשו בוחריה להחליף. כי קליש רותם היא משל על הפוליטיקה הישראלית: שלילת השלטון הקודם היא חזות הכל, ולכן יש להחריב עד היסוד גם את סמליו, כמו הצורך הדחוף להחליף את הלוגו או לבטל את "החג של החגים".

היה ניתן להציע יצירת דיאלוג ערכי כאסטרטגיה ציבורית לשיפור ארבע שנות הכהונה שנותרו, אילולא נוספו על כל מה שמניתי כאן היוהרה שבהתעלמותה המוחלטת מאמצעי התקשורת (מה שלא מפריע לה לטעון שהיא קורבן שלה) ואפס נכונותה לקיים את השיח הפתוח עם הציבור שהבטיחה שיהיה נר לרגליה. העובדה שקליש רותם גוררת פעם אחר פעם את העירייה להליכים משפטיים מיותרים, משום שהיא מתעקשת לא לרדת מהעץ הגבוה שעליו היא טיפסה, מראה שאין ברירה אחרת מאשר פשוט להקים לה בזמן שנותר לנו חלופה. והפעם עם ערכים.

הכותב הוא פעיל פוליטי