אני מתעב את מכבי תל אביב. אין הרבה דברים שעושים לי רע בלב כמו לראות את הקהל שלהם חוגג בבית שלנו. אבל חייבים להיות כנים ולהודות – מכבי תל אביב היתה אתמול כמה רמות מעלינו. גם מקצועית, אבל בעיקר מנטלית. כנראה שהתיקון שאנחנו עוברים העונה לא תקף מול היריבים בצהוב, שהצליחו להשחיל לנו שני הפסדים בשני משחקים. מרקו בלבול לא מצליח לבנות קבוצה מנצחת נגדם.
במחצית השנייה התרחש נס, והתוצאה התאזנה ל-2:2. המזל חייך אלינו, ופתאום המשחק הפך להתגשמות של חלום, כזה שאפילו הכרוז יוסי פרץ ארי לא הצליח להבין איך זה קרה. ואז, על אף השוק הטוטאלי של האורחים בצהוב, המאמן הירוק חיכה עד לדקה ה-80 כדי להחליט מה הוא רוצה מהמשחק.
מה שקרה מאז והלאה הוא שהחלום הפך לסיוט. היהלום עם הצמות הכיש 27,000 אוהדי מכבי חיפה ביציעים. זה בכלל לא משנה שמוחמד עוואד היה יכול להכיש שלוש דקות לפני כן. יונתן כהן עקץ, ופשוט שבר לי את הלב.
רוצים להישאר מעודכנים?
נכון, אפשר להאשים את בלבול (למרות ששני החילופים הראשונים שלו היו בינגו) על כך שאחרי ה-3:3 הוא הכניס את ירדן שועה ולא שחקן הגנה, להתאכזב מטרנט סיינסבורי ולכעוס על סאן מנחם, אבל בשורה התחתונה היא החשובה – 3:4 למכבי תל אביב.
נכון, זה לא היה משחק שקבע את זהות אלופה, זה היה משחק מול עצמנו. מול עוד תקרה מפויחת שחייבים לנפץ. הפעם זה לא קרה. אבל זה עוד יקרה. זה יקרה כי נר המכבים עדיין דולק. אנחנו נרדוף ונשיג את האויב מתל אביב, ונוכיח שרק בחיפה יש מכבי. כדי לעשות את זה, בלבול צריך לקבל החלטות הרבה יותר מהר. או לנצח או לשמור על תוצאה, לא להתפלל לפוקסים.
מכבי
סגן מושפל, תשתחווה לצהוב !