מוכר האשליות

תסמונת האשה המוכה, מכירים? אז אני ועוד 27,000 אוהדי מכבי חיפה שצבעו אמש את האיצטדיון העירוני. לא משנה כמה המכה שקיבלנו היא כואבת, תמיד נחשוב שבפעם הקבוצה תתעלה על עצמה ותעלה על מסלול הנצחונות.

בדרבי שבו שוב חטפנו שלישייה מהאדומים נוכחנו שוב כמה הבעיה חמורה. עשרות אלפי אוהדים ציפו לניצחון מוחץ תוך התעלמות מוחלטת מכך שמכבי לא כבשה אפילו שער אחד בכל ארבעת ההפסדים במשחקי הדרבי האחרונים בליגה. האמנו שאלי גוטמן הוא המשיח שמגיע כבר עם הנקודות בכיסים. האמנו כי אנחנו נאיבים.

בשבועיים האחרונים גוטמן משלהב אותנו בסיפורי מוטיבציה, מספר לנו על רגעיו הגדולים עם אביו ז"ל, נותן לנו אנקדוטות על כוכבי עבר, מספק הצצה אל חדר ההלבשה בתקופתו כעוזר של שלמה שרף ומוכר לנו אשליות. אז אני רוצה לספר לגוטמן שאבא שלי הלך על גחלים, גם סבא שלי הלך על גחלים וגם הבאבא של הסבא שלי הלך על גחלים. מה זה עוזר למכבי חיפה השבורה?!

גוטמן דיבר על לכידות קבוצתית ועל עמידה טקטית. בפועל, סיידובה סומא פתח את המשחק במרכז השדה, בדקה העשירית עבר לצד ימין, בדקה ה-30 עבר לאגף שמאל ובדקה 45 יצא מהמשחק. להבנתי, זו לא עמידה טקטית. אלה הם לחץ והיסטריה שמזכירים את ימיו של הגאון לבית לוזון.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

בקיצור, זהו סיפור על שני מאמנים שהגיעו לשתי קבוצות חדשות. האחד שרון מימר, לא חיפאי, בא צנוע ובא להילחם. השני גוטמן, חיפאי מבטן מלידה, בא עם אותו חטא היוהרה שתוקף את כל אוהדי מכבי. כל אחד משני המאמנים הדביק את שחקניו שלו בתכונות שלו, והתוצאה לפנינו.

ומילה לשחקנים: בחייאת, 27,000 ירוקים עזבו הכל והגיעו לראות אתכם. אז מילא להפסיד בקרב, אבל להרים דגל לבן? כרטיס צהוב ראשון בדקה ה-88? איפה המחויבות שלכם?

לצערי, חיפה נשארה אדומה.