"כלבו" קורא: לוזון הביתה!

לא היה קשה להבין את ההתלהבות של אלי גוטמן ממכבי תל אביב במשחק מול מכבי חיפה. מכבי תל אביב היתה כל מה שגוטמן חולם ומפנטז שקבוצות שלו יהיו – דומיננטית, קומפקטית, שולטת בכדור, לוחצת, צפופה, עושה הרבה תנועה, מייצרת אופציות מסירה כל הזמן, לא נותנת ליריבה להיכנס למשחק.

מנגד, אם אנחנו נשארים עם גוטמן, מכבי חיפה היתה הסיוט שלו. בעצם של כל מאמן. הצבעים של השחקנים היו ירוק-לבן, הקהל ביציע כרגיל דפק הופעה, בהרכב היו שמות מבטיחים, וגם המערך היה הגיוני – 3-3-4, כמו שכתוב בספר. אבל חוץ מזה לא היה במכבי חיפה כלום, ולא בפעם הראשונה העונה. לא תנועה ללא כדור, לא יצירת אופציות מסירה, לא הנעת כדור, לא מהלכים מפתיעים בהתקפה, לא לחץ על היריבה, גם לא עם שחקן יותר. בקיצור: תסלחו לי, אבל אני לא מתרשם מהניצחון על הפועל רעננה. תסלחו לי, גם לא מזה על הפועל באר שבע שכנראה גרם לכמה אנשים במכבי חיפה לשגות באשליה שהנה, סוף סוף הדברים מתחברים.

והם ממש לא. כי דברים בקבוצת כדורגל לא מתחברים במקרה. הם מתחברים כאשר מישהו מחבר אותם. והמישהו הזה צריך להיות המאמן. ג'ורדי קרויף חיבר את מכבי תל אביב והפך אותה לחתיכת קבוצה עוצמתית. ברק בכר חיבר בשנתיים האחרונות את הפועל באר שבע ליחידה אחת, שנעה ביחד קדימה ואחורה, שמשחקת בתיאום מלא בהתקפה וגם בהגנה, ובתוך המסגרת הקבוצתית באה לידי ביטוי היכולת האישית של השחקנים. ויש דוגמאות גם מקבוצות קטנות יותר, אבל בסופו של דבר, תמיד, לטוב ולרע, זה המאמן.

למכבי חיפה אין את האיש הזה שיחבר. זה גדול על גיא לוזון. הוא קיבל מיעקב שחר את הסגל שרצה, הוא הכין את הקבוצה לעונה הזו. ועדיין, כשרואים את מכבי חיפה של לוזון, שואלים את השאלה שתמיד שואלים בטריבונה: מה הוא עשה איתם כל השבוע? ואני שואל: מה הוא עשה איתם כל הקיץ? מה הוא עשה איתם בעונה שעברה?

אני לא חושב שלוזון הוא עצלן. לכן אני מאמין שהוא באמת מנסה. אבל זה גדול עליו. לוזון לא מתאים למכבי חיפה. לפחות התנועות ההזויות על הקווים, שהפכו לבדיחה של הליגה, התמתנו.