את המשפט הבא לא חשבתי שאי פעם אגיד: אני מקנא בהפועל באר שבע. אני מקנא בהתנהלות, בקבוצה שנבנתה שם, בזרים שהם החתימו, במחויבות של השחקנים, במלחמה האמיתית על ההרכב. באר שבע של העונה מזכירה לי מאוד את מכבי חיפה שלפני חמש שנים, בעונה הראשונה של ברק בכר, ובעיקר בהתלהבות של הצוות המקצועי וברעב להצליח.
בכר של הקדנציה השנייה במכבי נראה שבע. אחרי הביקורות הוא אמנם חזר למערך של ארבעה שחקני הגנה, ומכבי נראתה קצת יותר טוב, אבל עם כל הכבוד, מ.ס אשדוד היא קבוצה חלשה מאוד. בטבלה של ארבע הגדולות בתום הסיבוב הראשון, מכבי מדורגת אחרונה עם אפס נקודות.
ומסתמן שרן קוז'וך הוא ברק בכר החדש. אבי לוזון ואלונה ברקת זיהו את זה – ופגעו. מאמן נמדד במחויבות של השחקנים שלו ובאומץ. השחקנים של באר שבע לא מפסיקים לרוץ גם אחרי איבוד כדור, לוחצים גבוה ושם המשחק עבורם הוא המחויבות. כמו מכבי בקדנציה הקודמת של בכר. השחקנים במכבי לא מספיק מחויבים, ואולי הסיבה לכך היא היעדר תחרות על ההרכב. לשריף כיוף אין מתחרים, לדין דוד אין עוד חלוץ בסגל שיכול לאיים על מקומו, אין לנו מגנים תוקפים, והסגל הוא אמנם כישרוני מאוד אבל לא מאוזן, ופשוט לא מספיק טוב.
ולגבי האומץ? ספסולו הממושך של אהוב התקשורת הדרומית רותם חטואל הוא לא דבר של מה בכך, אבל האמונה בשחקנים כמו אליאל פרץ ואלון תורג'מן מוכיחה את עצמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בעוד שבגזרת הזרים מכבי נכשלה השנה בכולם (וההוכחה לכך היא שאת המשחק באשדוד פתחו כל הזרים, למעט עבדולאי סק, על הספסל. אני בטוח שאם היה אפשר, הארבעה האלה היו משוחררים בינואר. ומספיק עם הסיפורים על המלחמה ועל כמה קשה להביא לכאן זרים. כי לבאר שבע יש את הזר הטוב בליגה – בפער. קינגס קאנגווה הוא כמו שני שחקנים בהגנה ועוד אחד בהתקפה. הוא יורד לגליצ'ים, מחלץ כדורים, מניע את המשחק וכובש שערים. זר בכמה רמות מעל הליגה הישראלית (מישהו אמר צ'רון שרי). גם בשאר הזרים באר שבע פגעה בול, וברור לכל שנעשתה שם עבודת סקאוטינג מצוינת.
אם יש מישהו שחסר לבכר במכבי זה גיא צרפתי. יש מי שמזלזלים בתפקיד עוזר המאמן, אבל צרפתי היה הרבה יותר מזה. הוא היה זה שצעק על השופטים ודרבן את השחקנים, והשנה אין מישהו כזה. האחים ויזינגר ועמיר נוסבאום זה לא מספיק. לקוז'וך יש עוזר אחד – בן בנימין – וזה עובד. אפילו מצוין.
זאת נראית כמו העונה של באר שבע. אמנם הפער (בחסות בית הדין של ההתאחדות לכדורגל) בינה לבין מכבי הוא ארבע נקודות בלבד – לא משהו שצריך להלחיץ יותר מדי – אבל הדרך שלהם נראית טובה ונכונה הרבה יותר. פער של ארבע נקודות מעולם לא נראה גדול יותר.
אז נכון שבכדורגל הכל יכול להיות ובסיבוב השני יהיו למכבי תשעה משחקי בית וכשארבע קבוצות נאבקות על התואר הכל יכול לקרות, אבל עד שבכלל נוכל לחשוב על איזשהו סיכוי, אני אמשיך לקנא.
תגובות