אני כועס על אבא שלי. אני כועס על כך שכאשר הייתי בן 6 והוא רשם אותי למכבי חיפה, הוא לא אמר לאשר עלמני ז"ל שישים אותי חלוץ, וכך יסלול לי את הדרך לשערים ולתהילה. כל הילדים רוצים להיות חלוצים ולכבוש שערים, ובצדק.
בסוף הייתי שחקן אפור, קשר אחורי שרץ בלי הפסקה, נלחם על המגרש ומתקל – אבל אף פעם לא מקבל את התהילה. אני זוכר שילדים היו באים ליום פתוח בכפר גלים כדי להצטלם עם השחקנים. הם ביקשו להטוט מג'ובאני רוסו והקפצת כדור מיניב קטן, ואני תמיד חשבתי לעצמי – מה אני כבר יכול להראות להם חוץ מגליץ'? תראו לי ילד אחד שחולם להיות בלם או קשר אחורי, אני בכל אופן לא מכיר כזה. נכון יותר – לא הכרתי, עד לשבוע האחרון.
קוראים לו מחמוד ג'אבר, וכל מה שאכתוב לא יצליח להסביר את התופעה הזאת. הוא הקשר האחורי המושלם. השחקן שגדל בקצף, יצא לשנת השאלה בהפועל נוף הגליל וחזר ללבוש ירוק, פשוט לא מפסיק לרוץ. מה זה לרוץ? תשאלו את שחקני נבחרות צרפת ובלגיה. יותר מ-12 ק"מ למשחק ויותר מעשרה תיקולים מוצלחים למשחק הכניסו אותו לרשימות של הסוכנים הגדולים באירופה.
השבוע האחרון היה שבוע מרגש עבור אוהדי הכדורגל בישראל, קצת שמחה בתוך השנה העצובה הזאת. נבחרת ישראל השיגה ארבע נקודות מרשימות נגד צרפת ובלגיה, וגם במכבי שררה גאווה גדולה, ממש כמו בימים הגדולים. שון גולדברג, דיא סבע, דין דוד, דולב חזיזה וג'אבר כמובן הם שחקנים משמעותיים בנבחרת.
רוצים להישאר מעודכנים?
בבוקר שאחרי המשחק קיבלתי הודעה מארז אורדן, נהג נוסעים בכיר ברכבת ישראל שמסיע אלפי אנשים מדי יום. "ג'אבר לוקח ממריצים", הוא כתב בצחוק, "זה לא הגיוני מה שהוא עושה על המגרש. הוא עולה ויורד 90 דקות – אני מתעייף רק מלראות אותו. בעוד כמה שנים כל הרכבות בארץ יעבדו על חשמל, ג'אבר משחק כאילו חיברו לו כבלים והוא מחושמל".
ההודעה הזאת היתה אחת מני רבות שקיבלתי על ג'אבר, שביסס את מעמדו כקשר הישראלי הטוב ביותר. אני לא יודע איך הוא עושה את זה, זה נראה לא אנושי. בקצב הזה, אם יצליח לא להיפצע, הוא ימצא את עצמו מהר מאוד באחד מהמועדונים הגדולים באירופה, ואנחנו נישאר עם בור עמוק באמצע ועם געגועים עזים.
עזבו רגע את הכדורגל בצד. לפני חצי שנה, כשעוד אפשר היה להגיע לסמי עופר, מכבי הפסידה בדרבי. למרות ההשפלה, אוראל שלי רצה להישאר עד הסוף כדי לחוות את האווירה. כל השחקנים ירדו לחדר ההלבשה עצבניים ומרוסקים, חוץ מג'אבר. הוא עבר ילד ילד שלבש ירוק, הצטלם איתו, חיבק, חיזק ואמר שיהיה בסדר. המשפט "האדם לפני השחקן" נראה כאילו נכתב עליו.
יש שני סוגי מנהיגים בקבוצת כדורגל – אחד של חדר ההלבשה שנואם ומדרבן, ואחד על המגרש שרץ ומתקל ומדביק את כולם בשיגעון. ג'אבר הוא מנהיג על המגרש. ועכשיו לכו ותגידו לילדים שלכם שזו לא בושה להיות בלם או קשר אחורי.
תגובות