ברק בכר הוא המאמן הטוב ביותר בישראל. כשהוא חתם במכבי הייתי מרוצה למרות שחשבתי שמסאי דגו היה צריך להמשיך. עם בכר ידעתי שיש על מי לסמוך. אממה, לא חשבתי שיגדל פה דור של מאמנים שיפצח את השיטה של בכר – ועוד יעשה לו בית ספר.
השבוע הזה היה שבוע קשה, שבוע שבו הבנתי שגם את העונה הזאת נסיים כנראה בלי אליפות. זה התחיל בשבת בהפסד כואב במיוחד למכבי תל אביב. לא מעניין אף אחד שהיינו יותר טובים, במבחן התוצאה, ההרכב והשיטה הפסדנו. בענק. וזה המשיך אתמול בהפסד לבית"ר ירושלים שבו ברק יצחקי עשה בית ספר לברק בכר.
בכר הוא האחראי הישיר לשני ההפסדים. אז נכון שנגד הצהבת דין דוד עזר לו ונגד בית"ר זה היה שריף כיוף, אבל בכר פשוט לא הגיע לשבוע האחרון, שעוד יתברר כקריטי. מול מכבי תל אביב הוא ניסה להתחכם, העלה את עבדולאי סק שלא התאמן חודש עם הקבוצה, הרג את דולב חזיזה שאחרי שנה של פציעה היה צריך לחרוך את כל קו ימין, וויתר לחלוטין על כל בדל של יצירתיות. שלא לדבר על תגובות מאוחרות ועל חילופים ששידרו בעיקר פאניקה.
רוצים להישאר מעודכנים?
נגד בית"ר דוד חזר לכבוש וכיוף חזר לעשות שטויות, וגם מהמשחק הזה – השני תוך שלושה ימים בטדי – בכר נעדר. איפה המאמן שלנו, האמיץ, החדשני, שמשחק התקפי, שלא פוחד מכלום? עקבתי אחריו לאורך המשחק ולא ראיתי אצלו את התשוקה שאפיינה אותו. התחושה היא שמשהו קורה במערכת, והוא לא טוב. זה לא בכר שאנחנו מכירים.
מהבחינה המקצועית יש לנו המון בעיות. ראשית, אין לנו שוער. אולי הוא עוד יתפתח, אבל למכבי אין זמן לגלות אם זה יקרה. היציאות שלו לכדורי גובה הן מביכות, התזמון לא שם, ומשחק הרגל חלש. הוא אמנם מצוין באחד על אחד, אבל זהו. הוא משרה חוסר ביטחון על ההגנה, והבלמים לא סומכים עליו. עילאי פיינגולד וויטאל אנסימבה לא מתאימים להרכב של קבוצה שרוצה לאליפות, וכך גם איתן אזולאי שמקפיד להזכיר שהוא עוד רחוק מאוד מלהיות אבו פאני.
והדבר הכי חמור, הכי לא בכרי, הוא שמכבי היא פשוט קבוצה לא מאומנת. ובלי משחקי בית בעתיד הנראה לעין, אין הרבה סיבות לחייך.
תגובות