"כבד את אביך ואת אמך", "תהיה תלמיד טוב בבית הספר", "תנצח את מכבי תל אביב". אלו הם שלושה משפטים שתלויים בחדרי ההלבשה של מחלקת הנוער של מכבי חיפה בקצף. תשאלו את ליאור רפאלוב.
משחק נגד מכבי תל אביב הוא לא עוד משחק. לא משנה מתי, לא משנה איפה, לא משנה אם יש או אין קהל – את הצהבת צריך לנצח. זוהי יריבות ארוכת שנים שהיא הרבה מעבר לספורט. כי מכבי יש רק אחת.
חג סוכות שמח כבר לא יהיה לנו פה, לפחות לא השנה, ורגעי האושר היחידים הם בכדורגל. ועד שתיגמר המלחמה הארורה הזאת, החטופים יחזרו למשפחותיהם והמפונים ישובו לבתיהם, מכבי יכולה להמתיק לנו קצת את החג.
מהבחינה המקצועית, אנחנו פשוט יותר טובים מהם, פחות פצועים מהם, וברק בכר מחבר לאט לאט את הפאזל. גם פגרת הנבחרת באה בזמן, וממש לא כעסתי שדין דוד לא זומן לשני משחקים חסרי משמעות ולא בזבז כוח (ונפצע שוב) לשווא. דיא סבע הוא השחקן הטוב ביותר בישראל היום, וגם הוא היה צריך להיות בסגל של רן בן שמעון, אבל אנחנו צריכים אותו חד ורעב נגד הצהבת. דולב חזיזה נראה מצוין, לוקח מנהיגות ומחבר בין כל חלקי הקבוצה, והוא בהחלט תוספת כוח משמעותית. שלא לדבר על הזרים החדשים שקיבלו זמן התאקלמות. כולם רעבים, כולם רוצים לשחק, כולם מבינים את חשיבות המשחק וכולם גם יודעים שאנחנו הולכים לשחק נגד 12 שחקנים (ואלי קצת יותר אם מחשיבים את אנשי הוואר.
רוצים להישאר מעודכנים?
מכבי תל אביב לא באמת מרשימה. המשחקים באירופה והטיסות התכופות גורמים לעייפות ולפציעות, ולמרות ניסיונות ההסתרה – הספסול של ערן זהבי יוצר אי שקט בחדר ההלבשה. ועדיין, זו מכבי תל אביב, והעונה גם יש לה עזרה גדולה מהשופטים.
וכך, בחסות המלחמה, ייערך המשחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה דווקא בירושלים. ואני רק מזכיר שהמפגש האחרון של שתי הקבוצות בטדי נגמר עם גביע ירוק.
ירושלים, תל אביב, חיפה – זה בכלל לא משנה, אנחנו חייבים ניצחון. זו תהיה הצהרת כוונות שאנחנו כאן השנה כדי להישאר.
בואו תעשו לנו חג.
סי
די לבכות על השופטים. לא מכובד שעיתונאי מתבכיין ככה. תת רמה