אבא שלי לימד אותי לקחת אחריות ולהודות אם טעיתי. אני חייב לומר שערב פתיחת העונה הייתי סקפטי בנוגע למכבי חיפה מודל 2025-2024. יותר מדי שחקנים עזבו או רצו לעזוב, פחות מדי באו או רצו לבוא, היכולת במשחקי ההכנה היתה חלשה, שלא לדבר על ההדחה המבישה מאירופה, ונדמה היה שהפער מהצהבת מתל אביב יהיה גדול יותר מזה שבשנה שעברה.
אבל אז התחילה הליגה וראיתי משהו אחר בעיניים של השחקנים. נכון, עברו רק שני משחקים – הראשון נגד עירוני טבריה והשני מול מכבי נתניה, שאמנם לא נחשבות לאריות הליגה אבל עדיין ראיתי ממכבי משמעת אחרת, מחויבות ומלחמה על כל כדור.
ראיתי גם שיש מאמן על הקווים ושהשחקנים דופקים לו חשבון. עבדולאי סק, שעשה ככל העולה על רוחו כששיחק כבלם-חלוץ אצל מסאי דגו, לא מעז לעשות את זה אצל בכר. ובכלל, נראה שבכר קצת השתנה – לטובה. בניגוד לקדנציה הקודמת הוא סופר צעירים. אמנם היו חסרים לו שחקנים, אבל איאד חלאילי ועילאי פיינגולד בהרכב בשני המשחקים הוכיחו שהדלת להרכב פתוחה לכל שחקן.
בכר גם נלחם בכל הכוח על דיא סבע, ועושה רושם שהוא ידע למה. בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שסבע ילבש שוב ירוק, ובטח שלא ייראה כמו שהוא נראה. הוא רזה מעט, לא מפסיק לרוץ, והגול שלו נגד נתניה הזכיר למה הביאו אותו למכבי בחצי השנה האחרונה של הקדנציה הראשונה של בכר. הגרסה החדשה שלו טובה יותר מהישנה – הוא חד יותר, מהיר יותר, דורש את הכדור – ונותר רק לדמיין איך היתה נראית איתו העונה הקודמת של מכבי. סבע הוא הרכש הכי טוב שיכולנו לבקש העונה.
רוצים להישאר מעודכנים?
שחקן נוסף שבשקט בשקט מקבע את מקומו הוא איתן אזולאי. הבחור נמצא בכל מקום על המגרש, מרים קרנות, בועט מצבים נייחים ומתקל בלי פחד. אני לא זוכר שחקן ישראלי שהתאקלם מהר כל כך בתוך סיר הלחץ שנקרא מכבי חיפה. אולי בכל זאת צומח כאן עוד מוחמד אבו פאני.
אולכסנדר סירוטה וויטאל אנסימבה מראים סימנים של כדורגל טוב, ליאור רפאלוב השלים עם מעמדו כשחקן ספסל, ואיך אפשר בלי דין דוד ופרנטזדי פיירו? נכון ששניהם נתנו תפוקה בעונה שעברה, אך רוב הזמן זה לא היה ביחד אלא לחוד, והשנה הם פשוט משלימים זה את זה בצורה נדירה. אין ספק, הם חוליית החוד הכי קטלנית בליגה.
זוהי רק תחילת העונה, אבל מכבי תל אביב גם נראית מצוין וגם ממשיכה להתחזק. קל זה לא יהיה, אבל עם טיפת מזל, העתיד נראה ירוק.
תגובות