אני לא נביא, וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה, אבל בתחושה שלי, העונה של מכבי חיפה שנפתחת מחר נמצאת בדרך הבטוחה לכישלון מהדהד.
כאשר יעקב שחר נתן את המפתחות לברק בכר נראה היה שזה מספיק בשביל להחזיר את האליפות לחיפה. אז זהו – שלא. בכר הוא מאמן מעולה שעשה פה היסטוריה, אבל ההכנה בקיץ הזה היא קטסטרופלית.
כבר שנים לא היה חלון העברות עלוב כזה בקיץ. שוער יהודי מארגנטינה, בלם יהודי מאוקראינה, איתן אזולאי אחד שכמוהו גדלים בלי סוף בקצף (בתקווה שהמחיר ששולם עליו לא יגרום לו לרעידות בברכיים), וזהו. זרים רוצים לעזוב, אחרים לא רוצים להגיע, ומכבי תפתח את העונה עם שלושה זרים בלבד, שאחד מהם חתם רק אתמול, וזה עוד בעונה שבה מותר לשתף שישה זרים בכל רגע נתון. שלא לדבר על כך שחסרים שחקנים בשתי הכנפיים ושאין אפילו מגן שמאלי אחד בכל הסגל.
רוצים להישאר מעודכנים?
ההדחה המבישה מאירופה נגד סבאח – קבוצה שספק אם היתה שורדת בליגת העל – והמשחקים החלש מאוד בחצי גמר גביע הטוטו לא מבשרים טובות. דווקא בעונה כזאת, אחרי שהפסדנו את האליפות לצהבת, היה מצופה שנעשה הכל כדי לשוב לטופ, אבל זה נראה פשוט גרוע.
יש למכבי בעיה קשה בשער שכאילו החליטו להתעלם ממנה, ובמקום להחתים שוער בכיר החתימו את שריף כיוף והלכו על מחליף. ההגנה בכלל נראית כמו מסננת, וכל חלוץ חצי מהיר מוצא את עצמו כמה פעמים במשחק לבד מול השוער.
צ'רון שרי, כפי שהיה ברור לכל, לא חזר, וספק אם נראה קשר זר ברמתו לובש ירוק בשנים הקרובות. וכך נשארנו בקישור ההתקפי עם גדי קינדה, שכבר הבנו שאי אפשר לבנות סביבו את הקבוצה, עם ליאור רפאלוב שכבר לא יכול לסחוב עונה שלמה, ועם דיא סבע. איך לעזאזל הגענו למצב שהשחקן שעליו תקום ותיפול העונה הזאת הוא סבע, שרק לא מזמן בכלל לא היה בתוכניות ושחזרתו מפלגת את הקהל.
הלוואי שאני טועה, אבל אם מצב העניינים לא ישתנה ומהר, נסיים גם את העונה הזאת אחרי מכבי תל אביב ובפער גדול מזה של העונה שעברה. זה הזמן להתעורר.
קלישה
הדרך הבטוחה לעונה כושלת