אחרי עשור, הגיע הזמן להפסיק לקרוא לו סמי עופר

בשלב מסוים במהלך השנים אימצו מכבי והפועל חיפה את שם החיבה שנתנו אוהדים לאיצטדיון העירוני, ובמקום לקרוא לו בשמו המלא – סמי עופר – הן החלו לכנות אותו ברשתות החברתיות בשם "סמי", משל היה חבר שלהן מהשכונה. יש משהו חביב בשם הזה, כמעט כמו הכינוי "סבא" שהודבק לאיצטדיון קרית אליעזר לאחר שיצא משירות. אבל הוא מסתיר מאחוריו סיפור בלתי חביב בעליל. עתה, עם חגיגות העשור לפתיחת האיצטדיון, הגיע הזמן לפתוח מחדש את קופת השרצים הזאת.

סמי עופר היה איל הון, שבעת פטירתו בשנת 2011 דורג במקום ה-79 ברשימת עשירי העולם. לאורך השנים תרם עופר כספים לטובת מטרות שונות – קרנות מחקר, מוסדות אקדמיים ובתי חולים. בעשור הראשון של שנות ה-2000 עלה שמו שוב ושוב לכותרות. נראה היה אז שהוא שם לעצמו מטרה מגלומנית משהו – להנציח את שמו בעודו בחיים. במסגרת מאמצים אלה הוא תרם להקמת אגף חדש בבית החולים איכילוב בתל אביב, על שמו כמובן, וכך עשה גם בקריה הרפואית רמב"ם בחיפה. אך נראה שדווקא תרומתו לאיצטדיון הכדורגל בעיר היתה המוצלחת ביותר.

עופר תרם כ-75 מיליון שקל לבניית האיצטדיון, שעלותו הסתכמה ב-450 עד 600 מיליון שקל, תלוי את מי שואלים – את עיריית חיפה או את מבקר המדינה. בחישוב מחמיא, תרומתו של עפר כיסתה כ-15 אחוז מסך עלות הבנייה הסופית. שאר הכסף שהושקע בפרויקט היה ציבורי והתחלק בין הטוטו לעירייה. זאת אומרת, משלמי הארנונה בחיפה השקיעו באיצטדיון סכום כפול מזה שהשקיע עופר, ובכל זאת האיצטדיון נקרא על שמו ולא על שמם.

עופר כבר נמצא בעולם שכולו טוב, אך התושבים ממשיכים לשלם על האיצטדיון כשהם מממנים את עלות אחזקתו השנתית שמוערכת בשבעה מיליון שקל, וימשיכו לממן אותה לעד. הוא כבר לא יישא איתם בנטל, אבל הנצחתו מונעת חתימת הסכם חסות שיוריד את התלות בכספי הארנונה, כפי שנהוג בכל העולם וגם בארץ – למשל בהיכל יד אליהו בתל אביב ובאיצטדיון בפתח תקוה שנקראים על שם חברות מסחריות תמורת תשלום.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

הביקורת הציבורית נגד קריאת האיצטדיון על שמו של עופר ריחפה מעל כל תהליך בנייתו, וכשהוא נחנך בקיץ 2014 אוהדים רבים של מכבי סירבו לקרוא לו בשמו הרשמי וכינו אותו "איצטדיון אבי רן" על שם אגדת המועדון. כמה כלי תקשורת אף הגדילו לעשות, ובשנים הראשונות הקפידו להשמיט את שמו של עופר מהדיווחים ובחרו בשם "האיצטדיון העירוני בחיפה". אך כמו האוהדים, גם הם לבסוף התייאשו ואימצו את הגזרה.

שיאה של המחאה נגד עופר הגיע במאי 2015, כשאוהדי מכבי הניפו דגל פרישה ענק ביציע הצפוני שעליו מופיעה דמותו כשהוא משתמש באיצטדיון כמאפרה לסיגר שלו, על רקע עשן שמתמר מהלבניות של בתי הזיקוק ושטרות של דולרים. המחאה היצירתית הזאת התקיימה בעקבות דיונים שהתנהלו על הרחבת בז"ן, שהיתה באותה תקופה ולאורך שנים בשליטתה של משפחת עופר. בהודעה שהוציאו הקופים הירוקים אחרי המשחק נכתב: "בז"ן, המשחק נגמר. גם מבנה אונקולוגי חדש ברמב"ם ואיצטדיון המאה לא ילבינו את זיהום האוויר על שם משפחת עופר. את המורשת המלוכלכת הזאת שעולה בחייהם של אלפי חיפאים פשוט אי אפשר לנקות".

לא ניכנס כאן לדיונים על התחלואה שנגרמת מהזיהום במפרץ חיפה ולחלקה של בז"ן בכך, וגם לא להסכם שחתמה העירייה עם עופר אשר מבטיח ששמו יתנוסס על האצטדיון לנצח. אפשר לנחש שבעירייה יטענו, ואולי בצדק מסוים, שבלי התרומה שלו האיצטדיון כלל לא היה נבנה. הם בהחלט מוזמנים להמשיך לקיים את ההסכם הדרקוני שעליו הם חתמו, אבל המועדונים החיפאיים לא מחויבים בכך, ובטח שלא הקהל. האם מישהו זוכר שאיצטדיון קרית אליעזר נקרא על שם דוד דובינסקי, נשיא האיחוד העולמי לעובדי הלבשת נשים? או שאיצטדיון קרית חיים נקרא על שם ראש עיריית בולטימור ד'אלסנדרו? לא, ואם יש צדק בעולם, ראוי שגורלו של איצטדיון סמי עופר יהיה זהה. וזה נמצא אך ורק בידיים של האוהדים.