פרנטזדי פיירו. זה השם ששמעתי הכי הרבה השבוע. כאילו אין מלחמה בחוץ, כאילו אין מישהו אחר להוציא עליו את העצבים.
זה נהיה טרנד כזה. כאילו הוא האשם בתיקו מול הפועל תל אביב, כאילו הוא משחק לבד. בכל משחק שמכבי חיפה לא מנצחת מחפשים אותו. שעיר לעזאזל, כבר עונה שנייה ברצף.
רוב אוהדי מכבי ממש כועסים על פיירו. השבוע נכנס אלי למשרד מאיר אלברט, נהג קטר ברכבת ישראל. כבר יותר מ-30 שנה הוא מסיע אלפי אנשים בכל יום. אלברט הוא בחור רגוע בדרך כלל, אבל באותו היום ראיתי אותו עצבני כפי שהוא לא היה מעולם, ולא היה רחוק הרגע שבו הוא היה מעיף עלי את מפתחות הקטר.
הוא צעק, השתולל וקילל את פיירו. "מה הוא עושה במכבי חיפה? מה הוא עושה בכלל בכדורגל?", הוא זעם. התשובה שלי היתה קצרה: "אני אוהב את פיירו". אלברט יצא מהמשרד, ומאז הוא לא מדבר איתי.
בכלל, איבדתי חבר או שניים בגלל אהבתי לחלוץ ענק המימדים. אני מרגיש כמו מישהו שיצא מהארון ולא מתבייש בזה. כן, אני אוהב את פיירו.
רוצים להישאר מעודכנים?
למי ששכח אזכיר שאת שני המסעות האירופיים שלנו – בשנה שעברה בצ'מפיונס ליג והשנה בליגה האירופית – אנחנו חייבים לו. וגם שאת השערים של עומר אצילי בעונה שעברה הוא כבש בזכות העבודה של פיירו. חסר עוד חלוץ לידו שיידע לנצל את הכדורים שהוא מוריד. ולא, דין דוד הוא לא הפתרון.
אנשים מתעלמים מהעבודה השחורה שהוא עושה מול הבלמים, ואין בלם אחד בארץ שיכול להתמודד עם הפיזיות שלו. אנשים מתעלמים מכך שיש לו כבר שבעה שערי ליגה העונה – מלך השערים של הקבוצה שמעורב כמעט בכל שער שלה.
פיירו הוא חיית רחבה. הוא לא מהיר, לא טכני, סוג של נגר, וההחמצות שלו מסמרות שיער ומורידות לנו שנים מהחיים. ועדיין, הוא החלוץ הכי טוב שלנו, ויותר מכך – אחד מהחלוצים הטובים ביותר שנחתו במועדון. וגם את המחיר ששולם עליו הוא כבר החזיר, עם ריבית.
הגיע הזמן שאוהדי מכבי יתחילו לכבד את החלוץ מהאיטי. פיירו, למרות גודלו המאיים, הוא נפש רכה. אני פוגש אותו מדי שבוע בסטופ מרקט ליד האיצטדיון. הוא לא שמח, הוא לא מחייך, הוא ממעט להצטלם עם אוהדים, הוא מבין שמדברים עליו. כנראה שיש סיבה לכך שהוא לא ממש חוגג אחרי כיבושים.
לשמחתי, מסאי דגו חושב כמוני. הוא מחזיק מאוד ממנו ונותן לו ביטחון. בטוח שזה ישתלם לנו. ובינתיים בא לי לצעוק, מה שלא יהיה: אני אוהב אותך, פיירו.
מוש
זה שחקן. חח מתאגרף שובר ראשים. כדורגל מגעיל