כבר כמה שבועות מתלבט אם לכתוב את הביקורת האישית שלי על איתמר ניצן. בכל זאת, אני גם שיחקתי כדורגל ואני יודע כמה לא נעים לחטוף ביקורות. אבל עכשיו באמת שכבר אין ברירה. אני לא הולך להפיל עליו את כל התיק של פתיחת העונה הצולעת, אבל ברור שיש לו חלק ענק בתקופה הרעה שעוברת על מכבי חיפה.
נחזור להתחלה. בעצם החתמתו של ניצן חשתי סוג של זלזול של מכבי בי ובכל קהל האוהדים העצום של המועדון. הרי לא הגיוני ששוער בן 36 שנמצא בשלהי הקריירה, שמעולם לא פרץ באמת, שאף פעם לא שיחק בקבוצת צמרת ושסיים את העונה שעברה עם מספר הספיגות הרב ביותר בליגת העל, יהיה השוער הראשון של מכבי ויצעיד אותה לליגת האלופות ולאליפות רביעית ברצף.
שוער זה חצי קבוצה. כל ילד מבין שלקבוצת כדורגל יש כמה עוגנים, ושוער הוא העוגן החשוב מכולם. לכן שורש הבעיה הוא בכלל עצם החתמתו של ניצן. ועדיין, היתה לי איזושהי תקווה שאולי אני טועה ועוד אלפים טועים, שאולי גל אלברמן רואה בו משהו שאף אחד עדיין לא ראה, ושאולי ממרום גילו הוא יפרוץ לעונה מהחלומות.
בפועל, ניצן פתח את העונה בהססנות, והתחושה – של האוהדים ביציע וכנראה שגם אצל השחקנים – היא שכל קרן או מצב נייח הם חצי גול. רבים המגולים שהוא ספג הם לא מחויבי המציאות, והשיא היה השער האומלל שהוא ספג בדקה הראשונה בראן. אפילו אבא שלי, צדוק אברהמי האגדי, שחצה את גיל 60 וגם את רף 130 הקילוגרמים, היה עוצר את הכדור הזה.
הכינוי של ניצן ביציע הוא "צלם". שוער שמצלם את הכדור ומזנק מאוחר מדי. הבעיה הגדולה היא שהיכולת שלו משפיעה לרעה על כל ההגנה. עבדולאי סק, שון גולדברג, פייר קורנו ודניאל סונדגרן פשוט חוששים. סק למשל כבש העונה כבר שלושה שערים עצמיים כי הוא לא סומך על האיש בין הקורות. הוא יודע שאין מאחוריו שוער מנוסה שיצעק "עזוווב" כשצריך.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין לי דבר אישי נגד ניצן. אני אפילו קצת מרחם עליו. אין לכם מושג מה זה לעלות לסמי עופר כש-30,000 צופים חושבים שאתה לא ראוי לעמוד בין הקורות. הרגליים רועדות, הלב דופק, ואתה רק מתפלל שלא יגיע כדור לאזור רחבת ה-16.
ביום הכיפורים ביקשנו סליחה אם פגענו במישהו. זו לא תהיה בושה אם אלברמן וראשי המועדון יבקשו סליחה מהקהל ויודו בטעות שבהחתמתו של ניצן.
באחד מהטורים הראשונים שלי העונה עסקתי בשאלה מי ראוי לרשת את ג'וש כהן – ניצן או שריף כיוף. בלי לחשוב יותר מדי בחרתי בכיוף מהסיבה הפשוטה – לשוער צעיר שגדל במועדון ועושה טעות, הקהל יכול לסלוח. זה לא אומר שכיוף הוא הפתרון האידיאלי ושהוא השוער שחלמתי שיעמוד בשער של בקבוצה שלי, אבל לנוכח הנסיבות והמצב שנוצר, אין ברירה אחרת – הגיע זמן כיוף.
אני מקווה שאני טועה, אבל נראה שמכבי של העונה הולכת למקומות טובים. הטעויות שנעשו בקיץ – חלקן מזלזול ומחטא היוהרה – פוגעות בקבוצה. אי אפשר להגיד "יהיה בסדר", כי המצב רחוק מלהיות בסדר. נכון לעכשיו אין למכבי שיטה, דרך והיררכיה. הזרים החדשים לא פוגעים, אין הרכב אחד יציב שרץ לאורך כמה משחקים, ואין אוטוריטה מקצועית על הקווים.
אבל אולי לפחות נרוויח שוער לשנים הבאות. מה שבטוח – הוא לא יהיה פחות טוב מניצן.
אש
אסי אברהמי מה יהיה איתך? מכבי יש רק אחת. איתמר ניצן משחק בחיפה