אם לומר את האמת, פחדתי מאוד מהמשחק נגד הפועל ירושלים. מכבי חיפה הגיעה אחרי הפסד והדחה מליגת האלופות (ועדיין יש לי טראומות מהשנה שעברה מכך שאחרי משחקים באירופה איבדנו נקודות) ושיחקה נגד הכבשה השחורה של זיו אריה, שיודע להתכונן למכבי. תשאלו את ברק בכר.
מסאי דגו המשיך עם ההרכב ההתקפי, שלא לומר הרפתקני. הבלגן הזה במשחק ההתקפה, ביחד עם היעדר היררכיה ברורה, יכול לעבוד בליגה, אבל לא באירופה ואולי גם לא נגד מכבי תל אביב. נוסף על כך, קשה להבין למה הוחתמו זרים כמו מנואל קפומאנה (שואו בשבילכם) ולורנצו שימיץ' ו"ישראלי" כמו אריק שוראנוב אם הם מקבלים מעט דקות.
אבל עזבו, זה לא הסיפור של המשחק. האישיו המרכזי מתחילת העונה הוא ענאן חלאילי. שנים אנחנו משתוקקים לשחקן בית שיעשה את ההבדל, לכוכב כדורגל מקומי שצמח מאיתנו.
לחלאילי יש נתונים של שחקן אירופי לכל דבר. פיזיות, מהירות, כוח מתפרץ, ניתור. נגד הפועל ירושלים הוא היה בכל מקום במגרש, ובפריצות על הקו הוא השאיר את השומרים שלו הרחק מאחור בזכות הצעד הראשון המהיר שלו. ובלי מילה על הראבונה.
חלאילי הוא יהלום, הוא שחקן שקונים בשבילו כרטיס. ועכשיו הוא מגשים חלום. בגיל נערים הוא לא מצא את מקומו במחלקת הנוער הירוקה וההישגית (אולי מדי), אבל לא הרים ידיים ועבר לנוה יוסף. שם הוא חורר רשתות, בנה לעצמו את הביטחון וחזר לקבוצות הנוער של מכבי מהדלת הראשית.
אנשי מקצוע שאימנו אותו אומרים כולם את אותו הדבר – הילד הוא מכונה. הוא מתאמן כל הזמן – על החול בחוף הים, על מגרשי דשא ועל משטחי אספלט, במטרה אחת: להשתפר. גם אחרי אימונים עם הקבוצה הוא ממשיך לאימונים אישיים עם אביו מג'די, ולעתים הוא מקיים אפילו שלושה אימונים ביום.
רוצים להישאר מעודכנים?
חלאילי האב שיחק איתי שנה אחת בליגה הלאומית. הוא היה שוער שבילה את רוב שנותיו בליגות הנמוכות, והוא הבין היטב שכדי להיות שחקן כדורגל במכבי חיפה צריך לעבוד קשה יותר מכולם. לא מספיקים רק יכולת וכישרון, הדבר הכי חשוב הוא עבודה, עבודה ועבודה, וזה מה שהוא עושה עם בניו ענאן ואיאד (כן, יש גם אח מוכשר לא פחות).
צריך להגיד גם מילה טובה גם לדגו ולגל אלברמן שנותנים לילד הזדמנויות בהרכב, גם באירופה, ולא חוששים להושיב כוכבים על הספסל ולאפשר לו לשחק. הם מבינים את הפוטנציאל, ולא פחות מכך – את סכומי הכסף שייכנסו מהמכירה העתידית שלו. ספק רב עם בכר היה מוציא את עומר אצילי או את דיא סבע ושם את חלאילי ב-11. ולפחות בינתיים, זה עובד.
כשחקן עבר במכבי שקיבל הזדמנות ולא ממש לקח אותה, אני יכול להגיד שבמכבי אתה מקבל מעט מאוד הזדמנויות, ואם אתה לא מספק את הסחורה בדקות המעטות האלה אתה מוצא את עצמך במקרה הטוב בליגה הלאומית. גם חלאילי ידע שזה עכשיו או לעולם לא, תפס את ההזדמנות בשתי ידיים, ועל הדרך הוא גם נותן אופק ותקווה לשחקני צעירים אחרים שחלומות מתגשמים.
אין לנו עוד הרבה זמן ליהנות מהכישרון הנדיר הזה, אז תמשיכו לתת לנו עוד קצת מהטוב הזה. ושימו עין גם על איאד.
מנו
חבל שהתמונה בראש הכתבה היא של עיליי חג'ג' ולא ענאן חלאילי….