ביום שלישי יתקיים המשחק הראשון של מכבי במוקדמות ליגת האלופות מול האמרון ספרטנס ממלטה, ובאמת שרציתי להתייחס אליו.
רציתי לכתוב על הסקרנות שהקבוצה של מסאי דגו מעוררת בי, על כך שזה צעד ראשון בעונה שאין לי מושג איך היא תיראה. רציתי לכתוב שאני לא באמת יודע אם הקבוצה הזאת היא מספיק טובה, ושאני מאוכזב כי הבטיחו לי שמות מפוצצים בסכומים שנכנסו במכירה של עומר אצילי ומוחמד אבו פאני ועל הכסף שנחסך לאחר עזיבתו של ברק בכר. רציתי לכתוב על חמזה שיבלי ועל ענאן חלאילי ועל התקווה שהם יראו בסמי עופר את מה שראינו מהם בקיץ הזה.
אבל אני יותר מדי עצבני. אני כועס על הסאגה סביב דיא סבע. אני כועס על דיא סבע. יעזוב, יישאר, ישודרג, רוצה ללכת, לא רוצה ללכת, אוהב את הסמל, דורש עוד כסף, מחכה להצעה – די, דיא, די.
נמאס להתעורר כל בוקר עם חדשות בעניין הזה. מכבי חיפה היא לא עוד קבוצה. זו לא מכבי נתניה וגם לא הפועל באר שבע, עם כל הכבוד. יש לנו כבוד, יש לנו מסורת, וההתנהלות הזאת לא מתאימה. בטח לא עכשיו, כשאנחנו גם ככה לחוצים מעונה שיש בה הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. בטח לא עכשיו, כשאנחנו מחפשים מעט יציבות.
רוצים להישאר מעודכנים?
למשוך את הקבוצה עד למשחק הראשון של העונה זה מעצבן ומרתיח. אני בטוח שאם בכר היה נשאר במועדון, זה לא היה קורה. הוא כבר היה חותך עניינים, לכאן או לכאן. אני מתפלא גם על גל אלברמן ועל יענקל'ה שחר לא אומרים מילה. זה נראה לא טוב. האוהדים הירוקים לא פראיירים, הם מריחים משהו מסריח.
אני אומר חד וחלק – שחקן שלא סגור על עצמו אם הוא רוצה לשחק במכבי חיפה לא צריך להיות במכבי חיפה. ההתנהלות הזו – של סבע כשחקן בכיר בישראל ושל מכבי כמועדון המוביל בארץ – לא מוסיפה כבוד לאף אחד מהצדדים, ובטח לא עוזרת להתרכז בעיקר – להעפיל בפעם השנייה לליגת האלופות.
מכבי צריכה להציב אולטימטום בפני סבע – תחליט עכשיו אם אתה נשאר או עוזב, מכאן אין דרך חזרה. אני אוהב את סבע וחושב שהוא שחקן מצוין שעזר לנו לזכות באליפות ושיכול לעזור לנו לקחת אליפות רביעית ברציפות, אבל לא בכל מחיר. לכל שחקן יש מחליף. הגיע הזמן לסיים את הסאגה הזאת. זה לא מגיע לנו.
אלחנן מלכיסון
דיי לכתבות דמגוגיות כאלה !! יש לו חוזה. בחוזה מותר לו להחליט עד אמצע אוגוסט. הוא לא עושה שום דבר לא בסדר או לא מכבד או לא תקין. ולגבי מכבי להציב אולטימטום היא רק תפסיד מכך את השחקן. לא יקרה כלום אם נחכה חודש ואז נדע