אז או היום?

לכבוד השושלת השלישית של מכבי חיפה חזרנו אל שחקני עבר שהיו שותפים לשושלות הקודמות. רצינו לשמוע איך היה אז, מה הכי זכור להם, מה הכי ריגש ואם אפשר בכלל להשוות בין השושלות. אגב, אנחנו מחשיבים את השושלת של שלמה שרף, למרות הפסד האליפות בדקה ה־86 של המשחק האחרון בבלומפילד כשצבי שריר ז"ל אישר את הגול מנבדל של גילי לנדאו. כאלה אנחנו, מפרגנים.

"היום של האליפות הראשונה היה יום משוגע. אני זוכר שראינו ממלון דן כרמל את האיצטדיון מלא כבר מהשעה 12:00 בצהריים. אחרי השריקה הייתי עייף, רק רציתי לברוח משם. הייתי צמא נורא. הקהל שפרץ למגרש הקיף אותי וביקשתי שייתנו לי מים. רק מים. מישהו הושיט לי בקבוק ואמר לי 'שתה'. מסתבר שזה היה וויסקי והקאתי אחר כך את הנשמה. כל החיים אזכור את זה. האליפות השנייה, שבה שיחקנו בקרית חיים כבר לא היתה מקרית כמו הראשונה, ובעונה השלישית היתה לנו כבר עליונות מוחלטת. אוקיי, היה קצת חוסר מזל בסוף ואיבוד כמה נקודות, אבל אין ספק שהיינו צריכים לקחת את האליפות הזו. הטיימינג של ההפסד היה רע מבחינתי כי הגיעו חמישה נציגים של ברוז' לראות אותי. בדיעבד, זה היה המשחק האחרון שלי במכבי".

"כשהפסדנו את האליפות השלישית זו היתה המכה הכי גדולה בקריירה שלי. לא התאוששנו מזה כמה ימים, אם לא שבועות. זה היה במשחק האחרון של העונה, שהוא היה כמו משחק גמר גביע. הפסדנו את האליפות שלא בצדק, ועד היום אני טוען שגזלו לנו אותה. זו היתה תקופה קשה, אבל עברנו אותה".

"אני זכיתי באליפות השלישית. למה? כי בדקה ה־53 נפצעתי, שברתי את כף הרגל ויצאתי החוצה ב־0:0. ניר קלינגר נכנס במקומי, ובאופן אוטומטי הקבוצה הלכה אחורה כדי לשמור על התוצאה. במשחק עם לחץ כזה קשה מאוד לגלות יכולת טובה, וזה היה משחק חלש של כל הקבוצה. הפסדנו בגלל גול מאופסייד פאסיבי, ולולא זה היינו לוקחים חמש אליפויות ברצף. היינו קבוצה ברמה גבוהה מאוד, ואם היו לנו את התנאים של היום ברור שהיינו נותנים פייט. עם כל הכבוד לקבוצה הנוכחית, מבחינת כדורגל אנחנו עולים עליהם. אז שיחקנו יותר עם לב ונשמה, היום זה עסק לכל דבר. שיחקנו ללא זרים, כולם היו שחקני בית, מלבד זאהי ארמלי וציון מרילי. הקבוצה הכי טובה ב־30 וכמה השנים האחרונות היא שלנו. שיחקנו מול קבוצות הרבה יותר חזקות, ומי שרוצה להתווכח – שיתווכח איתי".

"אנחנו היינו צריכים להיות השושלת הראשונה. אחרי שעשינו אליפות ראשונה קשה כשהתגברנו על פער של 13 נקודות ואז אליפות שנייה מצוינת, כמעט זכינו באליפות שלישית. יש שתי סיבות לכך שלא זכינו באליפות השלישית. הראשונה – במשחק הלפני האחרון נגד הפועל פתח תקוה היינו צריכים לנצח, אבל ציון מרילי החמיץ פנדל. אם היינו מנצחים, שלמה שרף כבר תכנן לעלות עם הנוער למשחק בתל אביב. השנייה – אם אז היה VAR, השופט צבי שריר ז"ל והקוון רחמים שאשו לא היו יכולים לעשות מה שהם רוצים ולשדוד לנו את האליפות. במחצית הראשונה הגענו להזדמנויות ולא ניצלנו אותן, ובחצי השני ירדנו להגנה כי רצינו לשמור על התיקו. בקיצור, לא ישנו כל הלילה, וזה פגע בנו גם בעונה שאחריה שהיתה לא טובה".

"קודם כל, שאפו למכבי על שלישיית אליפות בלתי נתפשת, זה פשוט לא ייאמן. שאפו בעיקר למאמן ברק בכר כי אין ספק שזו עבודה שלו אחרי שנים של בצורת. החוויה האישית שלי מתחילה בעונת 1984-1983 כשהתחלתי להתאמן עם הבוגרים בהיותי שחקן נוער, וזכיתי גם באליפות היסטורית ראשונה עם הנוער. עליתי לבוגרים בעשור שהיה תור הזהב וטעמתי שנים רבות של הצלחות, אליפויות, גביעים וטירוף של קהל. למרות שהפסדנו את האליפות השלישית, מבחינתי זו היתה חוויה אדירה ללכת כמו מלכים בעיר, אי אפשר לתאר את זה במילים. בעונת 1991-1990 זכינו בדאבל היסטורי, ובפרספקטיבה של זמן, למרות הקשיים והפציעות, העזיבה והחזרה, אתה אומר לעצמך שזה לא ייאמן. למכבי מצפה עתיד ורוד, ואני מקווה שישתלבו יותר שחקני נוער".

"אצלנו זאת היתה הפעם הראשונה, זה היה וואו, טירוף. אף אחד לא האמין שהמועדון הזה יכול לקחת אליפות ולהגיע לרמות כאלה. מכבי תמיד דשדשה, היתה קבוצה של אמצע טבלה שבקושי שרדה, ופתאום עשינו אליפות והעלינו את העוצמה של המועדון הזה. עד אז כל האליפויות היו בתל אביב. הצלחנו לעשות את האליפות הראשונה, ואז את השנייה וכמעט את השלישית, וזה היה מטורף, העברנו את ההגמוניה לחיפה. אני שמח שאחרי שפרשנו קם דור שממשיך את השושלת הזו. זה בזכות הכוח והעוצמה שהוא קיבל מאיתנו. השחקנים אחרינו באו לשחק במועדון מחויב לתארים. המועדון, השחקנים והקהל – כולם הבינו את זה, והתוצר של כל אלה זה אימפריה".

"כשזכינו באליפות הראשונה מי האמין שיהיו עוד הרבה כאלה ועוד ברצף. מכבי של היום עולה בכל הפרמטרים על קבוצות העבר, בעיקר בזכות הקמפיין הנפלא בליגת האלופות. אל אלה מצטרפים ניהול מקצועי בדומה למועדונים בכירים באירופה ובעל בית שמיטיב להבין כמה מהלכים קדימה. לא נותר לי אלא לאחל למכבי המשך צמיחה והגעה להיות מועדון לגיטימי באירופה".

"אי אפשר לעשות השוואות בין אליפויות. לכל אליפות יש ייחודיות משלה, הישגיות משלה ושמחה משלה, כך שכל אליפות היא מיוחדת ולכל אחת יש את הסיפור שלה. אי אפשר וגם אסור להשוות בין הקבוצות כי התקופות הן שונות. התנאים של היום מאפשרים לך להיות שחקן יותר טוב. איפה שאנחנו התאמנו זה לא דומה לשום דבר. יכולנו רק לחלום על תנאים כאלו, וזה בסדר גמור – העולם התקדם".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"בעונת 1984-1983 עליתי מהנוער לבוגרים, ומבחינתי זו היתה עונה מדהימה. עד היום אני מחזיק בשיא שאף אחד עדיין לא שבר – הבקעתי שבעה שערים בעונה הראשונה שלי. אף אחד לא האמין שניקח אליפות באותה עונה שהתחילה ממש לא טוב. במחנה האימונים כמה שחקנים עשו לשלמה שרף בלגן, וכשחזרנו לארץ הוא שחרר כמה שחקנים. היינו 15 שחקני בית שגדלו במועדון, וזה היה תלכיד מטורף. הביחד הזה הביא אותנו להיות קבוצה טובה מאוד. גדלנו על ה־DNA של המועדון וצמחנו מלמטה. היינו קבוצה מטורפת, התקפית מאוד. מהאליפות השנייה זכור לי הגול שהבקעתי ביבנה, והוא זה שהביא את האליפות. נכנסתי בדקה ה־80, ושלוש דקות אחר כך הבקעתי ועלינו למקום הראשון על חשבון בית"ר שהפסידה. יום לפני המשחק יצאנו לבית מלון. ישבנו כל החבר'ה הצעירים ושיחקנו קלפים כדי להעביר את הזמן. קבענו שמי שמוציא ג'וקר יגיד מה הוא רוצה. אמרתי שאם אני מוציא ג'וקר אני נותן גול למחרת, וכך היה".

"מכבי חיפה עשתה משהו מאוד מאוד מיוחד. זה הישג שאני לא חושב שמישהו יוכל לשחזר אותו בעשורים הקרובים. אי אפשר לעשות השוואות לתקופה שלי. היום הכל שונה כי מתבסס פחות על שחקני בית, ואז יש יותר אפשרויות בחוץ. ברק בכר, יענקל'ה שחר והקהל כמובן הם באמת משהו מיוחד. זה מעיד על עוצמה, ולצערי יהיה קשה מאוד לשחזר הישג כזה, בוודאי בעונה של ליגת האלופות".

"השחקנים היום יותר מקצוענים, יותר יפים ויותר טובים מאיתנו. רגע, בואי נגיד ככה – יותר יפים לא, אבל יותר מקצוענים בוודאי. אנחנו עשינו אימון אולי 50 דקות, והם מתאמנים שעה וחצי. אז היה משהו אחר, באנו לאימון וזהו. אני לא יודע אם הייתי יכול להיות כדורגלן ברמה הזו. על מה שהקבוצה הנוכחית עשתה מגיע לה כל הכבוד".

"אני מעדיף להתייחס לשושלת הנוכחית. כל אליפות היתה יפה ואיכותית יותר מהקודמת, וזו השלישית היא הטובה ביותר, גם מבחינת איכות המשחקים וגם בגלל השילוב עם ליגת האלופות, שזו היתה חוויה יוצאת מהכלל. זו מסורת במכבי חיפה שהתחילה עוד בשנות ה־80, ושומרים עליה כך שבכל עשור לוקחים כמה אליפויות. סמי עופר זה אופרה אחרת, חוויה מטורפת. אני נהנה לראות את מכבי, אני מגיע לכל משחקי הבית, וזה בילוי לכל דבר. אחלה בילוי, והלוואי וזה יימשך כך".

"הקבוצה של היום היא קבוצה גדולה, קבוצה פנטסטית, וכיף לראות אותה. יש לה מאמן וצוות מהטובים שהיו במכבי. כל הכבוד להם, אני מוריד את הכובע. הלוואי שמי שיבוא אחרי ברק בכר יעשה את אותה העבודה שהוא עשה. אין הבדל בין השושלת שלנו לנוכחית – גם אנחנו שיחקנו כדורגל יפה ואטרקטיבי, והקהל נהנה. האוהדים נהנים מקבוצה טובה ומגובשת ומחבר'ה טובים שרואים שהם מאומנים על ידי צוות טוב. צריך לעשות להם כפיים ולתת להם כבוד גדול".

"היה מרגש מאוד לראות את שלוש האליפויות האחרונות. אני מרגיש גם בתל אביב שבה אני גר את העוצמות שיש לקהל של מכבי. העוצמה הזאת מקבלת בשנים האחרונות מימדים מפלצתיים בגלל האיצטדיון. גם בתקופתי שברנו שיא אירופי כשקבוצת חוץ הביאה 10,000 אוהדים למנצ'סטר, אז העוצמות של הקהל היו גם לפני 20 שנה, אבל זה מקבל מימדים אחרים כשיש איצטדיון כזה וכשכל משחק בית הוא מופע בפני עצמו. יפה לראות איך המועדון צומח והופך להיות טוב יותר ממה שהוא היה לפני עשר ו־20 שנה. האליפות הראשונה עם ברק בכר לאחר עשור של אכזבות היתה מיוחדת מאוד, והיא החזירה את מכבי למקום שהיא ראויה להיות בו. מכבי חיפה הוא מועדון חזק מאוד עם שלד טוב, עם מערך ניהול יוצא דופן ועם שחקנים שמקבלים תנאים כמו ברמות הגבוהות באירופה. יותר קל לזכות בתארים מאשר לשמור עליהם".

"ההשוואות הן פחות רלוונטיות במרחק השנים. יש כל כך הרבה משתנים, ואין כמעט שום דבר דומה בין מה שהיה לפני 20 שנה להיום. בימים שמחים ומאושרים כאלה נתרכז בדומה, והיו רגעים היסטוריים אז כמו היום, שהיה להם קסם מיוחד. ראינו השנה כדורגל משובח ואיכותי, ווינריות ותשוקה גדולה להביא את המועדון הזה לשיאים חדשים. השוני הכי משמעותי הוא החוויה של סמי עופר מלא. זה מגרש ביתי מדהים עם אווירה ועם תרבות כדורגל שאינן נופלות משום איצטדיון נחשב באירופה. אנחנו רק יכולים לחלום מה היה קורה אם הקבוצה שלנו היתה מארחת את ליגת אלופות בסמי עופר. יש מצב שהיינו עולים משלב הבתים".

"אני לא זוכר שהתייחסתי לעניין השושלת. היינו קבוצה טובה שהשתנתה במהלך השנים. בשנה הראשונה ובשנה השנייה אמנם לקחנו אליפויות, אבל הכדורגל לא היה הכי טוב. זרים עזבו אותנו כי הם לא ממש התאימו, אבל בגלל שהיו לנו ישראלים דומיננטיים מאוד זה הספיק. בשנה השלישית הגענו לשיא גם מבחינת דומיננטיות וגם מבחינת כדורגל, והגיעו זרים משמעותיים מאוד שהתחברו לקבוצה. היינו מכונה משומנת, מחוברת, ממושמעת וטובה, וביחד עם הכישרון זה יצר תלכיד אדיר".

"לכל אליפות יש את הייחודיות שלה, ולכל מסע באירופה יש את הייחודיות שלו. הייחודיות שלנו היא שהיינו הראשונים, והפעם הראשונה היא תמיד מרגשת מאוד. בתקופה שלי, בגלל הראשוניות, הכל היה עוצמתי מאוד, אבל גם לשחקנים הנוכחיים מגיע כל הכבוד. מה שברק בכר עשה כאן זה לא מובן מאליו, ונותר רק לפרגן. תמיד אני נשאל מה היה קורה איתנו בתנאים של היום, אבל כל תקופה עומדת בפני עצמה ואי אפשר להשוות כי הכדורגל היום הוא שונה בהרבה מובנים".