איך שלא נהפוך את זה, המאורע המרכזי השבוע בחיפה היה חתימתו הבלתי צפויה של דיא סבע במכבי. הרלוונטיות להקשר המקומי, מעבר לעניין הספורטיבי הברור, היתה העובדה שסבע העדיף לחתום בחיפה על פני הצעה גדולה יותר ממכבי תל אביב.
מוקד המשיכה המרכזי מבחינת סבע היה החזרה למגורים באזור הצפון והנוחות המתלווה לכך. כל כך הרבה דברים מתקבלים בחתימה הזו כמובנים מאליהם, כמעט אגביים, אבל שווה בהחלט להתעכב עליהם.
ראשית, ואי אפשר ללכת מסביב זה, ישנו עניין הלאום והדת. לטובת אלו שאינם יודעי ח"ן בענייני ספורט נאמר שחלק לא מאוד גדול אך גם לא מבוטל של אוהדי מכבי תל אביב נוהגים לחקות בדיוק מופלא פרקטיקות הנהוגות בקרב חברי לה פמיליה בכל הנוגע לשחקנים ערבים. לא אחד ולא שניים משחקני המגזר ששיחקו במכבי תל אביב מתארים אווירה בלתי נעימה בעליל עבור השחקן הערבי, קריאות צורמות מהקהל ווייב לא חיובי.
נוכחות של שחקנים ערבים במכבי חיפה, לעומת זאת, היא ברורה מאליה וטבעית, ולרגע אחד לא עולה שאלת הגזע. אחת מהגאוות הגדולות ביותר שלי כאוהד הקבוצה היא עיוורון הצבעים המוחלט שבו לוקים כלל אוהדיה. רק צבע אחד משנה, הצבע הירוק.
רוצים להישאר מעודכנים?
ואפשר בהחלט להקיש על כך גם ברמה העירונית. עם כל הרעש והצלצולים שיש לתל אביב הפלורליסטית, חיפה היא בסופו של דבר עיר הרבה יותר קוסמופוליטית ופתוחה. יהודים, מוסלמים, נוצרים, בהאים – כל צבע, כל דת וכל מין חיים אצלנו בהרבה יותר הרמוניה וקבלה מאשר במעוזים הנחשבים למתקדמים ולנאורים ביותר. זה לא מושלם, יש בעיות וחיכוכים, אבל אין בכלל מקום להשוואה במידת הנוחות שבה ירגיש אזרח ערבי באזור 04 לעומת זו ב-03.
וזה משמעותי מאוד. עבור קבוצה שחלק עצום מבייס האוהדים שלה מהמגזר (מג'דל כרום, מכורתו של סבע, נחשבת למעוז ירוק ידוע), עבור מועדון שרבים מגיבוריו ושחקניו המעוטרים ביותר מגיעים מהמגזר, הגעתו של דיא סבע היא מבורכת ומתבקשת. לא צריך אצלנו מתווכים שירגיעו את השטח, ומי שבא ברוך הבא.
בנוסף, הקצב התל אביבי אולי קוסם לשחקנים צעירים יותר, אך עבור שחקן מבוגר, בעל משפחה וכזה שמחובר שורשית לצפון, דווקא השקט החיפאי הוא לגמרי יתרון. השקט הזה מתאים לו הרבה יותר. אנחנו הרי לא נעקוף את תל אביב ברמת הבאז ובקצב החיים, וזה בסדר גמור. השקט של חיפה מדבר בפני עצמו.
יש בעיר הזו משהו מנחם, מחבק וחם. כשאתה הופך לאב, הנוחות והרוגע הופכים לשיקול מרכזי. ואת אלו יוכל למצוא סבע בשפע בחיפה. אה, כן, וגם קבוצה שמתחרה כל שנה על האליפות וקהל פנאטי שממלא את האיצטדיון.
חלום הילדות שלו היה לשחק במדים הירוקים, אבל גם חלום שכזה אינו מובן מאליו כשהוא מגיע במחיר של ויתור על מיליוני שקלים שהוא יכול היה לקבל בטורקיה או בתל אביב. כך או כך, הבחירה של סבע בחיפה – כקבוצה, כעיר, כמושג – היא מקור עצום לגאווה עבור כולנו.
תגובות