"מי שקיבל את ההחלטה החשוכה הזו פשוט תלוש מהמציאות"

ארבע דקות. 240 שניות. 1,000 שקלים קנס. זו כנראה ההחלטה הכי תמוהה שיצאה משולחנו של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל והדיין עו"ד גיורא לנדאו "בשל חוסר עמידה בזמנים בעת העלייה למגרש", במשחק שבו אירחה מכבי חיפה את הפועל ירושלים באצטדיון סמי עופר.

האיחור "הנוראי" של ארבע דקות, נגרם בשל אירוח קבוצת ספיישל אולימפיקס, המורכבת משחקנים בעלי צרכים מיוחדים ושייכת למחלקת הנוער של מכבי חיפה. שחקני הקבוצה הבוגרת ליוו את הילדים (חלקם נעזרים בהליכונים) בעלייה לדשא, ובסיום הטקס סייעו להם לרדת ממנו. בדוח השופט צוין, כי בשל העיכוב בטקס, נפתח המשחק באיחור של ארבע דקות.

באתר של ספיישל אולימפיקס נכתב: "הארגון הציב בפניו כמשימה עיקרית לחשוף לעולם את היכולות האדירות הטמונות באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית ובכך להביא לידי שילובם בחברה. ספיישל אולימפיקס מאמינה שכל אדם יכול, אם רק ניתן לו את הכלים הנכונים, נאמין בו ונדחוף אותו קדימה. זה המסר שאנו מפיצים ברחבי העולם, הן במהלך הפעילות והן באירועי הספורט שלנו". באתר אין הדרכה איך להתמודד עם אטימות לב וצרות עין.

את הקבוצה "הסוררת", אשר גרמה לאיחור שגרר העמדה לדין ולקנס מאמנת רונה סלם, ומאז אתמול (חמישי) היא בטלטלה רגשית מאוד גדולה: "להגיע עם חבר'ה עם צרכים מיוחדים זו היערכות שונה בתכלית, שמתחילה עוד לפני שנכנסים לאצטדיון", היא מנסה לתאר את שעבר עליהם, "ואז מדברים ומנחים אותם שוב לאחר הכניסה ולפני העלייה למגרש. אבל אז הם רואים את השחקנים במנהרה וההתרגשות עצומה. אי אפשר לתאר את זה במילים, אז איך אתם מצפים שבחור הנעזר בהליכון ירוץ למגרש? איפה הרגישות, איפה האנושיות?".

סלם לא חוסכת במילים קשות: "מי שקיבל את ההחלטה החשוכה הזו פשוט תלוש מהמציאות. אנחנו שייכים למועדון מכבי חיפה, שנותן לקבוצה מעטפת כזו חמה ופינה שהיא פנינה, ועצוב היה לקרוא את הידיעה הזו, פשוט עצוב. אין במה להתעסק? שלח לי היום אחד השחקנים את הפוסט שעלה בפייסבוק, שבו רואים אותו עומד עם ידיים מונפות באוויר לפני השחקנים שהוא כל כך מעריץ. הוא כל כך התרגש, ואני נחנקתי. אני לא יודעת מי מקבל את ההחלטות שם, מה שבטוח אלו אנשים חשוכים. אני מאוד מקווה שיום אחד הם יצאו מהמיזוג במשרדים שלהם ויבואו להתחכך קצת עם האוכלוסייה הזו, שיראו אילו תהליכים הם עושים ומה הם עוברים ולחוות חוויה קסומה איתם. אולי אז הם ישנו את הדעה עליהם".

איך הגעת לאמן קבוצת כדורגל של אנשים בעלי צרכים מיוחדים?

"אני עובדת כבר 12 שנים בעמותת ניצן כמדריכה שיקומית ורכזת בית. זו עמותה לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. אני בת 54 ושיחקתי כדורגל עד לפני שנתיים במועדון הנשים של קרית ים, עד שהגיל והגוף כבר התחילו לאותת שדי, מספיק. היום אני חברת הנהלה, למרות שהייתי מאוד רוצה להמשיך להתאמן, אבל כבר אי אפשר. למדתי במכון וינגייט, הוצאתי תעודת מאמנת וכבר 10 עונות שאני מאמנת קבוצה אחרת השייכת לעמותת ניצן חיפה, קבוצה שעושה חיל בארץ ובחו"ל. בחודש מאי האחרון ייצגנו את המדינה בטורניר במלטה ולקחנו את המקום הרביעי".

המאמנים והשחקנים בחדר ההלבשה לפני העלייה למגרש

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

הטקס לפני פתיחת המשחק

והקבוצה של מכבי חיפה?

"לפני שנתיים פנו אליי מספיישל אולימפיקס, איתם אני עובדת בכל מיני טורנירים ושיתופי פעולה אחרים שעשינו במהלך השנים. הקבוצה נפתחה בשיתוף ספיישל אולימפיקס ומחלקת הנוער של מכבי חיפה. בקבוצה מתאמנים 20 שחקנים, נערים מגיל 16 והכי בוגר הוא בחור בן 40. זו קבוצה מאוד מגוונת – עם בעיות רגשיות, בעיות חברתיות ועוד. שם, במועדון ובקבוצה, הם מצאו חממה. הם באים לידי ביטוי, החיוך והשמחה שלהם נובעים מכך שהם מרגישים שווים, שמקבלים אותם, שנותנים ומעניקים להם. הם מתאמנים עם סט של מכבי חיפה במגרשי קצף, שם מתאמנות כל הקבוצות של מחלקת הנוער".

הם משחקים בליגה?

"יש כזו ליגה והתכנון הוא להצטרף. במשך שנתיים אספנו את השחקנים וזה לא היה פשוט להגיע אליהם. זו עבודה מאוד סיזיפית ומורכבת, גם מבחינה בריאותית. את צריכה לדעת הכל עליהם. זה לעבוד מול עובדים סוציאליים, לעבוד מול רופאים. אם יש חבר'ה שהם אפילפטיים זה לעבוד מול הנוירולוגים שלהם. צריך להיות בקשר עם המשפחות, יש כאלו שחיים במערכי דיור, אז אני צריכה להיות בקשר הדוק עם המדריכים. זו עבודה 24/7 אבל מבורכת, כי מגיע להם".

את לבד, או שיש לך צוות?

"אמיר שמלה מאמן איתי, אבל את כל התיאומים, קליטת שחקנים והבדיקות, זה הכל אני. אני עומדת מול אנשי המקצוע והמשפחות וביומיום אני מדברת איתם בטלפון ומנסה לפתור כל בעיה שנוצרת. החבר'ה שם עשו תהליך, זה תרפיה דרך הכדורגל. זה לא לרוץ אחרי כדור, אלא מה אתה מקבל דרך הכדור".

איך הכדורגל משפיע עליהם?

"קיבלתי הודעה מאחת האימהות שאמרה לי שמאז שהילד שלה בקבוצה, כל החיים שלו השתנו. הוא גר במערך דיור והוא הפך ליותר רגוע, הוא פתאום מבין מה זו היגיינה או תזונה נכונה. אלה דברים שביומיום לא כל כך מדברים עליהם איתם ופתאום הם מקבלים מעטפת. את מגלה שפתאום הם הפכו ליותר אחראים, מגיעים קבוע לכל אימון ואם הם לא יכולים להגיע, ההורים מתגייסים. יש לי שחקנים מעתלית, מיוקנעם, מטבעון. יש אימון כל יום ראשון אחר הצהריים, ובין לבין, אם יש פעילויות נוספות, אנחנו נפגשים יותר, בדיוק כמו שקרה כשהגענו לאצטדיון סמי עופר כדי לעלות עם השחקנים לפני השריקה".

איך השחקנים הגיבו כשקיבלו את הבשורה שיהיה טקס בהשתתפותם?

"אני יכולה לספר לך שמרגע קבלת ההודעה, גם אני מאוד התרגשתי. במשך הרבה זמן קיוויתי שזה יקרה, כי ידעתי כמה הם רוצים את זה. כמעט בכל אימון הם היו מדברים איתי על כך, כי הם מרגישים שייכים, הם מתחככים במועדון כל הזמן. כשהודעתי להם, הוצפתי במשך כל השבוע בשיחות טלפון מהמשפחות, מהעובדים הסוציאליים והמדריכים. כולם היו תמימי דעים שהמיזם הזה מבורך. הגעתי לאצטדיון בסביבות 18:00, והשחקנים, לבושים בחולצה עליה הודפס 'כוכבי הספיישל של מכבי חיפה' הגיעו חלקם עם משפחות, חלקם עם מלווים, וההתרגשות הייתה בעיצומה. גם ההורים רצו להגיע וקיבלו כרטיסים מהמועדון, ואז אני מתעוררת בבוקר ורואה את הפרסום הזה שהוא תלוש מהמציאות. למה לא לראות את הברכה הזו, שנותנים לחבר'ה עם אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, מקום ובמה בפרונט. הרי אנחנו חיים בחברה אטומה שלא מקבלת את השונה והאחר. ראיתי את הכתבה, וזה טלטל אותי. איך אתם מעיזים בכלל? המשפחות היו כל כך בהודיה, על זה שהבן שלהם משויך למועדון והוא לובש את המדים הירוקים. ובכלל, על זה שהוא מצא מקום שמקבל אותו, שלא שופטים אותו. מקום אליו הוא מגיע כדי להתאמן והוא נהנה ומחייך ויוצאים ממנו דברים אחרים".

אימון במגרשי קצף