כאפה לפרצוף

האמת, אני אדם אופטימי שמסתכל תמיד על הטוב על חצי הכוס המלאה. ככה אבא שלי חינך אותי. כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה חשבתי להגיד תודה על 11 ניצחונות רצופים ולומר שעדיף להפסיד פעם אחת 3:0 מאשר שלוש פעמים 1:0, שטבעי שיש ירידה בכושר של הקבוצה שנמצאת כבר בשלהי העונה (לפחות מבחינת מספר משחקים) ושכאשר פתחתי את העיתון הבוקר ראיתי שהפער של מכבי חיפה בראשות הטבלה הוא מספיק גדול, כך שמותר למעוד לפעמים.

אבל, וזה אבל גדול, לא הצלחתי למצוא אפילו דבר אחד טוב (מלבד הקהל הירוק האדיר שנותן הצגה בכל שבוע) בהפסד המביש ביותר של מכבי בשנים האחרונות. פייר – ברגע שבו ראיתי את ההרכב של ברק בכר סימסתי לחבר שיש לנו בעיה גדולה, ורק התפללתי שהרביעייה הקטלנית – אוסקר גלוך, ערן זהבי, פארפה גויאגון וג'ורג'ה יובאנוביץ – תתפוס יום חלש.

כשחקן עבר אני שונא להעביר ביקורת על שחקני כדורגל פעילים, אבל הפעם זה חזק ממני. אז ככה: רז מאיר לא מתאים למכבי חיפה, בטח שלא למשחק עונה ובטח שלא לשמור על גלוך המצוין. שון גולדברג הוא בלם מצוין – הברקה גדולה של בכר – אבל הוא מגן שמאלי בינוני מינוס, ולולא ההסטה שלו לעמדת הבלם ספק רב אם הוא היה מוצא את מקומו בכפר גלים. מוחמד אבו פאני לא ירד לאורך כל המשחק לגליץ' אחד ואיבד את האמצע לשחקני מכבי תל אביב. ומה עם הקפטן? נטע לביא כבר מזמן לא כאן. אין לי מושג איך נותנים לשחקן, שהראש שלו כבר במקום אחר והוא פוחד להיפצע שמא יבוטל חוזה המיליונים שלו ביפן, לפתוח בהרכב. נגד הצהובים הוא נראה אנמי מאוד והעביר את השליטה במרכז המגרש לדור פרץ ולדן גלזר, שניצחו בכל מאבק. אני לא מבין את ההתעקשות של המועדון להשאיר שחקן שלא רוצה להיות פה עד למשחק העונה

בכר הוא גאון כדורגל, אבל הוא הפסיד את המשחק לאיטור קראנקה בעיקר בגלל חטא ההיבריס. ההרכב היה יהיר וחסר יצירתיות, החילופים לא השפיעו על המשחק, ובכלל – מה זו ההתנהגות הזאת?

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אפשר להפסיד, אבל לא ככה. עזבו לרגע את היכולת. איפה המלחמה? איפה האש בעיניים? איפה הטירוף? כל אלה היו בצד הצהוב. צריך לומר את האמת – מכבי לא חזרה מפגרת המונדיאל. בכל המשחקים מאז היא אמנם ניצחה, אבל הציגה יכולת חלשה מאוד ונהנתה מהרבה מאוד מזל. זה התחיל במשחק הגביע נגד הפועל נוף הגליל שמדורגת במקום הלפני אחרון בליגה הלאומית, ונמשך מול סכנין, נתניה, באר שבע, סקציית נס ציונה והפועל ירושלים.

ומה עם רכש? לא הגיוני שבקבוצה כמו מכבי חיפה אין מחליפים ראויים על הספסל. השחקן הישראלי, להוציא בודדים, לעולם לא ייתן 100 אחוז אם אין מישהו שיאיים על המקום שלו בהרכב. ככה זה, תאמינו לי שאני יודע. מאז החזרה מהפגרה ראיתי שחקנים שבטוחים מדי במקום שלהם. אבו פאני חושב שמותר לו הכל כי אין לו מחליף, חוליית התקפה מפקירה את ההגנה, ויש שחקנים שאפילו לא צריך לכבס את החולצה שלהם כי הם יודעים שאין אף אחד שיחטוף לו אותה .

צ'רון שרי כבר סחוט במשך תקופה ארוכה ואין מי שימלא את מקומו, אין מישהו שיכול להיכנס לנעליו של דולב חזיזה שנפצע ערב המשחק, וככה זה נראה. בכר צריך להיות מספיק אמיץ כדי לצעוק ליענקל'ה שחר שאין תחרות על ההרכב ושנותרו ימים ספורים כדי לחזק את הקבוצה בשלושה שחקנים. פחות מזה, וכנראה שנבכה בסוף העונה. כי כמו שמכבי תל אביב נראית תחת קראנקה, האלופות נמצאת בסכנה מממשית. הסגל הקיים לא יעמוד בקצב ובעומס שמצפים לו עד לסיום העונה, ויקרוס.

ולמרות הכל, לפעמים בחיים צריך לקבל כאפה כדי להתעורר, והלוואי שההפסד החרפתי למכבי תל אביב יעיר את השחקנים ושמפה נצא לדרך חדשה, כדי שבפלייאוף נסיר סוף סוף את קללת בלומפילד ונפסיק לעשות במכנסיים בכל פעם שאנחנו מגיעים לשם. לשמחתנו, קיבלנו משחק בהזמנה נגד ריינה. אין יותר מדי זמן לבכות, ומול העולה החדשה אפשר להתחיל עוד רצף של ניצחונות, ולא פחות חשוב – להציג יכולת משכנעת, לב ונשמה.