לקראת שבוע היסטורי?

קמתי הבוקר בתחושה מוזרה. מצד אחד, הקבוצה שלי הובסה 7:2 וזה לא נעים בכלל לקבל שבעה גולים, אבל מצד שני ראיתי את אחד ממשחקי הכדורגל הטובים ביותר שראיתי מזה הרבה שנים. מסי, ניימאר ואמבפה גנבו את ההצגה והזכירו לי ולעוד 6,000 חיפאים בפריז שאנחנו – מכבי חיפה מישראל – משחקים בליגה הטובה בעולם נגד השחקנים הטובים בעולם, ושזכינו לראות את ליאו מסי באחד מהמשחקים הטובים בקריירה שלו.

ערב המשחק התחושה בעיר (לפחות בקרב אלה שנשארו בעיר…) היתה שאנחנו הולכים לעשות את זה ולהוציא נקודות בפארק דה פראנס. אנחנו מספיק טובים ומספיק חזקים כדי לנצח שם, ויש מאחורינו צבא שלם שנסע לפריז. אולי זה הניצחון המרשים על יובנטוס ואולי זו תחושה של אוהדים פנטזיונרים, אבל השיח היה ללא ספק שאנחנו חוזרים מצרפת עם נקודות.

אני, לעומת זאת, פחדתי מאוד מהמשחק. פחדתי כי ידעתי שפ.ס.ז' נלחמת על המקום הראשון וחייבת הפרש שערים. פחדתי כי ראיתי כתבות בתקשורת הצרפתית שהבטיחו שהפריזאים יבואו בטירוף. פחדתי כי הם ראו אותנו במשחק הראשון בסמי עופר ויודעים שאי אפשר לזלזל כפי שהם זלזלו פה במחצית הראשונה. פחדתי כי ראיתי כמה שעות לפני המשחק את ההרכב שלהם, ובניגוד לדיבורים על כך ששחקנים שומרים את הרגליים למונדיאל, השלישייה הקטלנית פותחת בהרכב והיא רעבה לשערים.

לצערי הרב, החשש התממש, ותפסנו את מסי, ניימאר ואמבפה בכושר שיא ובלי טיפת רחמים. אבל לשמחתי ראיתי קבוצה ישראלית שמגיעה לפריז ועולה בהרכב התקפי מאוד למרות חיסורים משמעותיים של דניאל סונדגרן ודולב חזיזה. ראיתי את ברק בכר מסתכל בלבן של העיניים של כריסטוף גאלטייה ורוצה לנצח. וכשעולים ככה נגד אחת מהקבוצות הטובות באירופה יודעים שזה עלול גם להסתיים בתבוסה.

היום, בקפה של הבוקר, לא היו עצב ואכזבה. כולם התעוררו עם גאווה בלב ועם המון מחמאות והודיה על כך שאנחנו חלק מהדבר הזה שנקרא מכבי חיפה. למרות התוצאה (מה, הם לא יכלו לעצור אחרי הגול החמישי?), כולם רוצים שנמשיך לשחק באותה הדרך ועם אותו האומץ גם נגד בנפיקה במשחק האחרון בשלב הבתים – משחק שיכול להביא אותנו לשלבי הנוקאאוט של הליגה האירופית.

ודווקא בגלל כל אלה, יעקב שחר חייב לקבל החלטה שמכבי שלו ושלנו תגיע לאירופה בכל שנה ולחזק את הקבוצה בחלון של ינואר. העניין סביב הקבוצה הוא בלתי נתפש וחובק עולם. אף קבוצה ישראלית (ולא הרבה קבוצות אירופיות) לא הביאה 6,000 אוהדים למשחק חוץ בליגת האלופות. מכבי חיפה היא כבר הרבה מעבר לקבוצה עירונית, מכבי חיפה היא הקבוצה של המדינה.

אז עכשיו הפנים למשחק נגד אשדוד בשבת. הליגה היא הלחם והחמאה שלנו, ורק מהמקום הראשון בתום העונה נוכל להגיע שוב למעמדים האלה, אבל הלב והמחשבות כבר במשחק נגד בנפיקה והראש לא מפסיק לעבוד – מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהשבוע הזה יהפוך להיסטורי. בסמי עופר הכל אפשרי, אני רוצה רק להמשיך לחלום.