החיים, כך אומרים לנו, הם לא שחור ולבן. בכל דבר יש ניואנסים ומורכבויות שצובעים אותם בגוונים שונים של אפור. שלושת הימים האחרונים שעברו עלינו, אוהדי מכבי חיפה, מוכיחים שהחיים הם לפעמים לגמרי שחור ולבן, בלי שום גוון ביניים אפור. איך אפשר להסביר את העובדה שהקבוצה שניגפה באופן הכי מביך שרק אפשר מול ריינה, היא (כמעט) אותה הקבוצה שנתנה תצוגה היסטורית, היסטרית וסנסציונית מול יובנטוס רק שלושה ימים אחר כך? קשה מאוד להסביר, אבל זה לגמרי אפס ואחד, חושך ואור, אוף ואון, שחור ולבן. הכי נמוך שרק אפשר ואז הכי גבוה שיש, כמו רכבת הרים ברוורס. אה, וגם יובה הם, ליטרלי, שחור ולבן, אז הנה עוד חיזוק לפסקת הפתיחה הארוכה מדי (כרגיל) שלי.
כמו חרפת קרית גת, ההפסד בריינה טען עוד מטען נייטרו בישבנם של כל אחד מהשחקנים שעלה אתמול לדשא בסמי עופר. הם שיחקו עבור הכבוד המקצועי, הם שיחקו עבור הניצחון ההיסטורי, אבל יחד עם זאת הם שיחקו גם כדי לכפר ולתקן את העוול שהם עצמם גרמו רק 72 שעות לפני כן. דומה שבכל דברי ימי הכיפורים משחר ההיסטוריה ועד ימינו אנו, לא היתה כזו כפרה שלמה ומלאה כמו זו שקרתה אתמול בסמי עופר. גם החזירו חופן יפה של עודף, בלי עין הרע.
בכל פעם שאנחנו מאמינים שהקבוצה הזו הגיעה לשיא שלה, היא כובשת עוד פסגה חדשה, כזו שלא חשבנו שנראה עוד שנים רבות, אם בכלל. היא הופכת גם את האפיקורסים הגדולים ביותר למאמינים בני מאמינים, ועושה את זה בדרך שלה, בלי להתנצל ובלי להתבלבל. נופלת, קמה ואז מתחילה לעוף.
רוצים להישאר מעודכנים?
ברק בכר עשה ועושה המון דברים מקצועיים מצוינים במכבי, אין ספק. אבל האפקט העיקרי של התקופה שלו בחיפה הוא החדרת האמונה הבלתי מתפשרת שלו בעצמו ובשחקניו, ומהם – בנו. שום תקרה לא גבוהה מדי, שום אתגר לא קשה מדי, אולי הדרך ארוכה, אולי היא כוללת מהמורות, אבל כשעובדים קשה ולא מתפשרים על זהות ואתוס המועדון, יש עוד כל כך הרבה דרכים חדשות ומרתקות שבהן נוכל לצעוד ביחד.
מכבי נבנתה מול עינינו בתהליך איטי מזחל אפור וכעור שנלחם על מקומו בליגה לפרפר ירוק מרהיב ששותל צמד שערים לאימפריה איטלקית, משחק את המשחק השוטף, המהיר והמרהיב שלו כאילו זו נס ציונה או אשדוד שמשחקת מולו.
איזה לילה לספרים, לסרטים, ללוחות הברית. איזו אווירה מטורפת. מפחיד לחשוב שאולי קצת התרגלנו לזה. בעצם לא, איך אפשר להתרגל, איך אפשר לקחת משהו מזה כמובן מאליו. איך, תגידו לי, איך היא רוקדת.
תגובות