דווקא עכשיו, אחרי הניצחון אמש על הכוכב האדום בלגרד, אני רוצה לדבר על נטע לביא.
ברשותכם אחזור אל סוף שנה שעברה. אני מגיע לסמי עופר עם הילד, והקפטן חוזר אחרי פציעה קשה מאוד שמעטים השחקנים שבכלל חוזרים לשחק אחריה (סמכו עלי, אני יודע). כמה נגיעות בכדור מספיקות לכולם כדי להבין שזה לא אותו נטע. אחרי עוד מסירה לא מדויקת אוראל שלי שאל בתמימות: "אבא, למה שורקים לו בוז, הוא הרי הקפטן שלנו". עניתי לו שבכדורגל, כמו בחיים, הזיכרון הוא קצר מאוד ושזוכרים רק את המשחק האחרון. לא מעניין אף אחד אם היית פצוע או עברת משבר אישי – אתה נמדד לפי היכולת שלך באותו הרגע, בלי סנטימנטים או טיפת רגש על העבר הטוב שלך.
השחקנים במשבצת של לביא היו בתקופה אש – מוחמד אבו פאני היה בשיא שלו ומחמוד ג'אבר קיבל זימון לנבחרת והיה מצוין. הכתבות בכל כלי התקשורת דיברו על כך שהוא סיים את הסיפור, ואפילו בחגיגות האליפות הוא התקשה לחייך. אני זוכר את הדיבור בעיר על כך שהקפטן כבר לא יחזור להרכב לעולם ושיהיה לו מזל אם בכלל יישאר בסגל, כי כשאתה יוצא ממכבי אתה כבר לא חוזר (שוב, סמכו עלי). במסיבת העיתונאים של פתיחת עונה לא היה אפילו עיתונאי אחד שטען שהמקום שלו בהרכב, בטח בסגל שיש בו כל כך הרבה קשרים.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל לנטע היו תוכניות אחרות. כאשר שחקנים אחרים היו בחופשות בקיץ, הוא שרף את המכשירים בהולמס פלייס. בוקר אחד הגעתי להתאמן וראיתי אותו מזיע אחרי אימון אינטנסיבי. כשהוא עזב פניתי למדריך ושאלתי איזה אימון הוא עשה כי גם אני רוצה. המדריך ענה לי שאין סיכוי שאסיים רבע ממה שלביא עשה ושמדובר במכונה. וכך זה נמשך, יום אחרי יום, אימון אחרי אימון, באמונה שלמה ובלי רעשי רקע. הוא האמין במה שאף אחד אחר לא האמין – שהוא יכול לחזור למה שהוא היה, ואפילו ליצור גרסה משודרגת יותר.
אתמול, בהטלת המטבע, כאשר הוא נעמד מול הקפטן של הכוכב האדום בוריאן, שגבוה ממנו בשני ראשים לפחות, ראיתי את לביא דרוך, נחוש ומוכן, כאילו אומר "ימות העולם, אני מנצח פה". וכך היה. לדעתי בשלושת המשחקים האחרונים, להוציא את עלי מוחמד ואת פרנטזדי פיירו, לביא היה השחקן המשמעותי ביותר במכבי.
הוא שורף שטחים, מחלץ כדורים ומנהיג את הקבוצה. הוא שיפר את הנעת הכדור ואפילו מאיים על השער. נטע לביא של היום טוב יותר מנטע לביא שלפני הפציעה, והכל בצניעות, בעבודה קשה, בלי להתייחס למה חושבים ואומרים עליו. ככה מתנהג ומתנהל סמל. ככה בדיוק אני רוצה שהילד שלי יגדל. אני רוצה שהוא יהיה בדיוק כמו נטע. גם אם לא השחקן, אז לפחות האדם.
רמת אמינות
אבו מאזן מוביל משלחת תיכוניסטים לפולין