"אמרו לי שאני פסיכי"

כדורגל. משחק עממי, בסיסי. כזה שניתן לשחק בכל גיל, בכל מגרש או משטח. משחק של העם. כמו הרבה דברים בעולם – ממשאבי טבע דרך חופים אקזוטיים ועד מזון מלוקט – מה שאמור להיות דמוקרטי ופתוח לכולם, הופך אט-אט לבלתי מושג. האבסורד הוא שדווקא הבייס הוא זה שנשאר בחוץ, ומי שמצליח להיכנס, הוא זה שיש לו יותר אפשרות.

21,238 מינויים מכרה העונה מכבי חיפה. צריך לקרוא את המספר הזה שוב, והפעם יותר לאט, כדי לקלוט את העוצמה. 30,780 מושבים יש באצטדיון סמי עופר, ואם כולם היו יוצאים למכירה, היא הייתה מסתיימת בתוך דקות. מכבי חיפה השכילה להשאיר 7000 כרטיסים למכירה חופשית בכל משחק בית, ואסור לשכוח שיש גם הקצאת מקומות לטובת הקבוצה היריבה.

מי שלא היה במשחק ההכתרה בשבת האחרונה הפסיד הצגה מתואמת היטב, עם רפרטואר מרשים של שירים ועזרים. העובדה שמכבי משחקת באצטדיון סמי עופר, עם הגימורים האירופיים, עוזרת לכל העסק להיות מרהיב במיוחד. אבל יש מי שזוכר ימים אחרים, כשלא ממש היו סבלניים לדעותיו וזלזלו בו על עקשנותו. איתמר צ'יזיק, היום יו"ר האצטדיון ומי שהיה בעת המעבר מקרית אליעזר לאצטדיון החדש מנכ"ל הקבוצה, הקדים את זמנו, ונדמה שהיום הוא זה שצוחק אחרון.

לקראת המעבר לאצטדיון סמי עופר, הצעת "כיסא לכל החיים" והיו מי שפקפקו בזה.

"לגבי הרבה דברים שאמרתי, הסתכלו עליי בצורה מגוחכת, ובסוף התברר לכולם שצדקתי. למשל, כל העולם ואחותו התנגדו לאצטדיון של 30 אלף מקומות. אמרו לי שאני פסיכי. כולם היו בדעה שאצטדיון של 20 אלף איש הוא מספיק, והייתה מלחמה לא פשוטה על זה. זו דוגמה אחת לזלזול, והשנייה – הבאתי מאמריקה את ה-Seat for life. למדתי את הנושא ועשיתי המון סקרים בין האוהדים. הם נשאלו מה היו רוצים, אילו מחירים יהיו אטרקטיביים וקבעתי ימי מכירה של 'כיסא לכל החיים', בהם האוהדים יבחרו את המושב שלהם. כינסתי אותם ביציעים, נתתי להם נאום, חילקתי להם מפות, וכל אחד יכול היה לבחור מבין שלוש אופציות. זה היה הדבר השני שצחקו עליי. אם אני לא טועה, היו לנו בקריית אליעזר 5700 מינויים, ואמרו לי בזלזול שאני לא יעבור את ה-11 אלף. שמתי לי למטרה 16 אלף, ולכמה הגענו?".

אין לי מושג.

"מעל 18 אלף. יש לי מסמך שאומר ששברנו את השיא העולמי. במעבר מאצטדיון אחד לשני גדלנו בכ-300 אחוזים במספר המינויים. לא נמצא אף אצטדיון אחר בעולם שזה קרה בו. אני לא הגיתי את הרעיון, אבל מי שהגה, זה רעיון גאוני. החוכמה שלי שאני מימשתי את זה. הנקודה החשובה ביותר, מעבר לגיחוך, קנית כיסא, שילמת עליו, והוא שלך לכל החיים".

לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>

וזה באמת לכל החיים?

"בוודאי. אני קניתי בעצמי מינוי, וברגע שיגידו שלוקחים לי אותו, אני אתבע את מכבי חיפה לדין. זו הייתה הבטחה רשומה ומאושרת שפורסמה בפומבי. אי אפשר להתכחש אליה, וגם מכבי חיפה אינה מעוניינת להפר הבטחות. מה רע להם? הם שומרים על המספר הזה, שזו רמה מאוד גבוהה בארץ. בניגוד למה שקורה היום, אנחנו לא רצינו אף פעם לעבור במכירה את ה-20 אלף. וזאת למה? כי יש 30 אלף מושבים, מתוכם 3000 מקומות שצריך להקצות לקבוצה היריבה. את השאר צריכים לשמור לחיילים, לאורחים. אי אפשר למכור יותר מינויים כדי למנוע ספסרות. בדיוק כמו שקורה במשחק הגמר בירושלים. תנסי לקנות כרטיס, תגיעי ל-1000 שקל לפחות, אם לא יותר. זה גם מה שהיה במשחק ההכתרה בשבת, לדעתי".

ספסרות?

"גם פה אצלנו גיליתי את התופעה המכוערת הזו. מנויים, שיש להם כיסא לכל החיים, מוכרים כרטיס כניסה במחירים מופקעים. זו תופעה שאי אפשר למנוע אותה. ועדיין, עדיף שהכיסא לכל החיים יישאר בידי האוהדים, מאשר לשנות את הסיסטם. במאמר מוסגר, אני יכול להגיד לך שאין כמו האוהדים של מכבי חיפה. בסך הכל, האוהדים השרופים הם בסדר. תופעת האהדה לקבוצה יצאה הרחק מגבולות חיפה, מאילת ועד מטולה, ובסדרי גודל הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בארץ. זה בדוק. בזמנו דאגתי להביא ילדים למשחקים ממקומות רחוקים והפכנו אותה לקבוצה כלל ארצית, שמייצגת את כל הזרמים.

"יחד עם זאת, בכרטיסים אנחנו בבעיה. עכשיו גם יש תופעה חדשה. מכיוון שחסרים כרטיסים, כמו למשחקי חצי הגמר והגמר, הזכות הראשונית לרכישה ניתנת לבעלי המינויים. יש דירוג כזה, שהאוהד הכי שרוף, יקבל ראשוניות לקניית כרטיס. אם הגמר הזה היה באצטדיון של 50 אלף מקומות, היו מוכרים את כל הכרטיסים, זה בטוח. זו מכבי חיפה. ההצלחה מדברת בעד עצמה".

זה שכל הכרטיסים נמכרים לכל משחק וגם מספסרים בהם, אולי בעוכרי הקבוצה. ילדים שאין ביכולתם לרכוש מינוי, יראו במשך שנים את הקבוצה רק בטלוויזיה.

"יש 7000 כרטיסים לכל משחק בית במכירה חופשית. זה היה הרעיון, שלא למכור את כל המושבים למנויים. הבעיה שבמשחקים טובים יש אנשים שעושים מזה שוק שחור. דרך אגב, ככה זה בכל העולם. תנסי להשיג כרטיס לליברפול. באמצעים רגילים לא תצליחי, רק בשוק השחור ופי שלושה יותר במחיר".

אצטדיון סמי עופר (צילום: מיכה בריקמן)

שמעתי שאוהדי צ'לסי שלא הגיעו למשחק נגד הפועל תל אביב, נתנו למועדון הרשאה למכור את המושב שלהם והם חולקים יחד ברווח.

"נכון, גם כאן אפשר לעשות את זה".

יכולים ולא עושים, כי מעדיפים לספסר לכל המרבה במחיר?

"גם בצ'לסי מספסרים. בגלל הפועל תל אביב, שהיא לא קבוצה יריבה, מכרו את הכרטיס. נראה אותך מקבלת כרטיס כזה למשחק של צ'לסי נגד מנצ'סטר. אין סיכוי, כי אף אחד לא היה מחזיר את הכרטיס. בגלל שזו הייתה הפועל תל אביב החזירו".

יש לך הסבר על מה שקרה בליגה האירופית, כשאוהדי פרנקפורט היו הרוב באצטדיון בברצלונה?

"יש המון אוהדים בעולם שפשוט חיים מספסרות. הם עושים מזה משכורת חודשית. כנראה האוהדים הגרמנים היו מוכנים לשלם הרבה מאוד ובעלי המינויים העדיפו לעשות קופה".

ובמועדון יודעים מזה?

"אין להם שום דרך לא לדעת, אבל גם אין להם שום דרך למנוע. מבחינתם, בעל המינוי הוא זה שבא למשחק".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אתה יכול להסביר את ההצלחה בגידול במספר המנויים, לאור שבע שנים מאוד לא מוצלחות מבחינת הישגים.

"מהשנה הראשונה בסמי עופר היו 18 אלף מנויים. אני מאושר לשמוע שמשאירים כרטיסים פנויים גם לכאלו שרוצים לבוא לא באופן סדיר. אגב, אני זה שקבעתי את עניין יציע המשפחות. אלו שני האגפים הקיצוניים שביציע המזרחי. כל היציע המזרחי, כולל אגפי המשפחות, הוא סולד אאוט. אי אפשר להשיג מינוי ליציע הצפוני של הקופים, הם מכורים מראש, כיסא לכל החיים. היציע היחיד שנשארו בו מקומות פנויים הוא בדרומי. אגב, קיבלתי ביקורת גם על יציע היהלום. ביקשו ממני לעשות אותו קטן יותר, עשיתי גדול יותר, ומתברר שכל המינויים נמכרו. אבל לא חשוב, זה כבר הכל היסטוריה".

ראיתי שיש לאוהדים מחסן.

"בוודאי, יש להם מחסן לכל הציוד שלהם. יש גם חיבורי חשמל לרמקולים שלהם. אני חושב שהאצטדיון נותן מענה הולם".

לקופים הירוקים אין יחסים עם הנהלת המועדון, איך זה היה בתקופתך?

"בתקופתי היה קשר, בהחלט. היום אני לא יודע מה קורה, אבל אני הייתי עושה איתם ישיבות שבועיות. גם לגבי ציוד. אם היו רוצים להביא פירוטכניקה בתיאום המשטרה. היו המון פגישות עם יושב ראש הארגון. לא תמיד הסכמנו, אבל לא צריך להסכים על הכל. הבעיה מתעוררת כשהם זורקים כל מיני דברים לדשא וזה פוגע בקבוצה. יש כאלה שלא מצליחים להבין את זה.

"אגב, הקהל שם התחלף. הוותיקים עוברים ליציעים הממוסדים יותר, והצעירים ממלאים את המקומות שלהם. הצעירים לא מכירים את ההיסטוריה, הם באים כולם עם הלהט של הרחוב. היציע הזה זו בבואה של התרבות שלנו. זו תופעה תרבותית של ארץ ישראל, אבל זה קורה בכל מקום בעולם. אני מאוד מעריך את האוהדים של מכבי חיפה, זו תופעה ייחודית וצריך להיות מרוצה וגאה ממנה. גם בתוך העסק הזה יש כאלה שמתפרעים וזה חבל, אבל רובם זו חוויה מרעננת ויפה".

לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>