גם אני הייתי כמוכם.
כמוכם?! הייתי פי אלף.
המשפחה שלי שנדבקה מסבי מנחם שפי ז"ל, מאימי שלומית ז"ל ודודי שייבדל לחיים ארוכים, אביקו, ואפילו סבתא טובה, דוד מילו, נאור, צחי, חן, עוז, כולנו היינו נוסעים.
מהאינונו של בשיקטש ועד אבו סובחי בלוד. מהמאסטייה בוולנסיה ועד אצטדיון "גרין" בנצרת עלית, כולל השיר על תום אלמדון.
אז בבקשה, אל תראו במילים אלה הטפה. אני רק רוצה להגיד לכם שנגמלתי.
נגמלתי משברון הלב, מהצער, מכפיות הטובה. נגמלתי מהמתקנים הבלויים ומהאוהדים הבלויים עוד יותר. מהפלזמות, מהסנדוויצ'ים, מכביש 6. נגמלתי מהשופטים בירוק, מלבאן חומריקי. נגמלתי מהשחקנים הלא קשורים ותשישות הנפש של יוצאי שער 5-4. יציע 2 אף פעם לא היה אפוי, בינינו. נגמלתי מהירידות עלינו בבית הספר ובצבא ובעבודה ובחברה. נגמלתי מהמזוכיזם מהדרבי. מהדרבי גביע. מהדרבי טוטו. עברתי לאהוד כל שנה את המתמודדת לאליפות מול מכבי חיפה. יותר כיף. כל שנה אתה רץ לאליפות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אוי, איזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב ועכשיו גם את הדלק בדרך לבלומפילד.
אך לא נגמלתי מדבר אחד. מזה שעדיין יש מי שנותן יד לקוסם מארץ לה לה לנד שכל החלטה הזויה, מביאה לו את רצונותיו. אהדת בייס מומצא בפייסבוק וחשיפה תקשורתית שמפצה כנראה על בעיות מהילדות ומהעיר חיפה. כנראה הוא רואה באוהדי הקבוצה את כל אלה שהיו שם בילדותו.
מילא להתעלל בפוחלץ שפעם הייתה ידועה כהפועל חיפה, זה המקצוע שלו בעשרים שנה האחרונות, אבל לא להתחנף לירוקים, ועוד בריש גלי?! עד ככה הוא שונא אותנו.
סליחה, אתכם.
נגמלתי שכחתי.
חיים זוהר
כמה יהירות וגאוה לישלוח את האוהדים ליפו ולסכן אותם בדרכים ממש התעללות.