במעמקי האוקיינוס הכחול

השעתיים האחרונות ביום הראשון של פתיחת שנת הלימודים הוקדשו לפגישות אישיות עם המורים. מייקל, התלמיד הבלונדיני תכול העיניים החדש שעבר מלוס אנג’לס העירה עם משפחתו ממש לפני סוף חופשת הקיץ, ישב בשקט במסדרון וחיכה בהתרגשות אופיינית לפגישה עם מחנכו החדש. הוסבר לו שמכיוון שהוא חדש בעיירה ביקש המורה יותר זמן כדי לעבור על כל הפרטים ולהדריך אותו כהלכה, ולכן שיבצו אותו אחרון ברשימה כדי שלא יעכב את חבריו ואת חברותיו לכיתה. בזמן ההמתנה הארוך הוא הספיק להיכנס לקבוצת הווטסאפ של השכבה, להתיידד עם כולם, וכמובן עם כולן, ולקרוא את כל התכתובות והעדכונים החמים מהפגישות של שאר התלמידים והתלמידות שנכנסו לכיתת המחנך לפניו, שסיפרו שהמורה הזה הוא הכי קשוח, עצבני ושונא תלמידים, ושכל מה שמעניין אותו זה משמעת, תלבושת אחידה וציונים. כולם בקבוצה הסכימו שזו תהיה פתיחת שנת סיוטים יותר מאשר שנת לימודים.

ואז הגיע תורו של מייקל – קוורטרבק חסון ואמיץ שלא מפחד מאף אחד שניצב מולו במשחקים מול הקבוצות הכי קשוחות ושזכה בעשרות אליפויות של ליגת בתי הספר האזורי, שנאלץ לפתע להיכנס לעמדת מגננה וניגש בשקט ובחשש לפגישה עם המחנך הנודע לשמצה. לו הייתי אומר לכם שזו סצנת הפתיחה של סרט פורנו חוקי לגמרי של גייז שאפשר למצוא בחיפוש פשוט בגוגל עם מילות מפתח תמימות לגמרי, הייתם מאמינים?

בארצות הברית נועדה תקנה פדרלית 18 U.S.C-2257 לוודא שגיל המשתתפים/ות והשחקנים/ות המופיעים בסרטים למבוגרים בעלי תוכן מיני בוטה ובאתרי הסקס יהיה מעל 18. החוק מטיל את האחריות לקיום התקנות, הכללים, הרישומים והאישורים על המפיקים הראשיים (הפקת התוכן עצמו), על המפיקים המשניים (העברת התוכן ושימוש בו) ועל כל שרשרת ההפקה, ההפצה והפרסום, כולל אתרי תוכן מיני שמתיימרים להיות רק שרתי אחסון וחיבור בין מפיקים מקצועיים או חובבנים ללקוחות הקצה. נושא תעשיית המין הוא גדול ומורכב, וקצרה היריעה לדיון חשוב ובוגר, לא כל שכן לפתרון כל השאלות המוסריות, החברתיות והכלכליות העולות מעצם קיומה של תעשייה זו שמגלגלת מיליארדי דולרים בשנה.

האם התעשייה הזו היא לגיטימית כמו כל תעשייה מבוקרת אחרת? האם חופש הבחירה לעסוק בזה שווה לחופש כמו בשאר העיסוקים? האם העוסקים/ות בדבר הם באמת חופשיים/ות? האם בכלל קיימת האפשרות לעוסקים/ות בדבר לבחור את דרך העסקתם/ן? ואם כבר בחרו בה, או בהגדרתה כתעשיית מין שהזנות היא לכאורה חלק ממנה, האם היא מצליחה ומשתלמת רק “בזכות” תרבות האונס וההחפצה המקוונות?

כרגע אין מה לעשות. האוקיינוס הכחול הגדול פשוט נמצא שם, קיים וזמין לכולם. החופש לבחור להיכנס או לא למטריקס שלם של דמיון, מציאות מינית מדומה, משחקי תפקידים, מימוש ויזואלי של תסריטי זימה בכל תנוחה, צבע, צורה מין ומגדר אפשריים, הוא בידיים שלכם/ן. אם פנטזתם/ן את זה, מישהו אחר בטח גם חשב על זה והסריט את זה, וחברה אחרת כנראה העלתה את זה לאינטרנט וחברה נוספת תדאג שתמצאו את זה במנועי החיפוש ובפרסומות קופצות או באפליקציות זדוניות כדי שבסופו של דבר גם אתם/ן תירשמו לאתרים למבוגרים בלבד ותשלמו על זה דמי מנוי חודשיים. הכל בגבולות החוק, וכמובן הללויה לאמריקאים שגם בנושא הזה נחשבים למובילים עולמיים. ובישראל כמו בישראל, בהיעדר רגולציה בוגרת נצמדים לכללים האמריקאיים וכמעט כולם/ן מרוצים/ות.

בעולם המבוגרים המשוגע גם ככה, שבנוי על בגרות מינית חוקית וברורה, על רצון ועל הסכמה הדדית של שני (או יותר!) הצדדים המעורבים, סטיות מיניות שובבות מהדרך ההלכתית המסורתית בשיטת הסדין והחור נקראות “פטיש”. סאדו-מאזו, שליטה, קשירות ומשחקי תפקידים שונים ומשונים מקובלים בכל הקהילות ובכל העדות. בעזרתם אפשר לרענן זוגיות חורקת, לשמן יחסים חלודים ואפילו להציל רחמנא ליצלן מערכות נישואים הטרו-נורמטיביות. לשמחתנו, הטכנולוגיה לא מספיק מתקדמת כדי לחבר לנו את הממסד לשכל, ועד שתקום משטרת המחשבות שגם תדכא לנו סופית את הביקורת על זיהום האוויר ועל איכות השלטון וגם תזהה מטורפים מבעוד מועד, יש כאלה שלצערנו לא מבינים/ות את הגבולות, מתעלמים/ות מהחוקים ומתבלבלים/ות בין עולם הפנטזיה הפנימי שלהם/ן לעולם המציאותי שבו הם/ן חיים/ות, עובדים/ות, מנהלים/ות או אפילו מחנכים/ות.

האוכלוסייה שהכי חשופה להצקות מילוליות על בסיס נראות פיזית, זהות מגדרית ומיניות, להטרדות מיניות ולמעשים חמורים ומזעזעים הם בני/ות הנוער הגאים/ות, שגם הם/ן התחילו כמו כולם/ן היום את שנת הלימודים. בתקופת בית הספר רוב הלהט”בקים הצעירים/ות עדיין נמצאים בארון, ואם התחילו כבר את מסע הגילוי העצמי וחשיפה, אז הם/ן אולי יהיו קצת מבולבלים/ות, סקרנים/ות ובטוח רגישים/ות לנושא.

למרות שמשנה לשנה יש יותר חשיפה, קבלה והבנה, וגיל היציאה מהארון יורד, לעתים נדמה שביחד איתו עולה רמת המתירנות המינית והחופש המיני הולך ומתרחב, אך לא כך הדבר. בניגוד לתעשיית הפנטזיות והאשליות, במציאות יש גבולות ברורים שחובה לשמור עליהם, ועל ההורים מוטלת האחריות להיות יותר קשובים, להיות שותפים מלאים בנעשה בבית הספר, להבין את הצרכים המיוחדים של בני/ות הנוער המתבגרים/ות הגאים/ות, להיות ערים ליחסים בין התלמידים/ות עצמם/ן ובין התלמידים/ות לצוות המורים/ות, בשיעורים, בשעות הלימוד וגם בזמן החופשי מחוץ לבית הספר, בחוגים, בתנועות הנוער וכמובן בסופי שבוע, ביציאות ובבילויים, ולפנות לגורמים המקצועיים בקהילה הגאה לקבלת ייעוץ, מידע והכוונה.

שנת לימודים מוצלחת, פורייה וגאה.

הכותב הוא ממובילי הקהילה הגאה והבעלים של קפה פאזל