את תואר אלופי השנה חולקים יחדיו, בסימביוזה מתואמת היטב, שחייני הנבחרת הפראלימפית של ישראל ומאמנם יעקב ביינינסון. הוא, על 22 שנות אימון ועל ההצלחה להביא את חניכיו למאני טיים בשיא הכושר; והם, על כל המאמץ, הנחישות, ההקרבה והאימונים המפרכים שהתנקזו לדקות ספורות של התעלות, שבהן מדינה שלמה עצרה את נשימתה וחיבקה מרחוק את הגיבורים על המסך.
שמונה מדליות אולימפיות – שש מזהב, אחת מכסף ואחת מארד – זה היה השלל שאיתו חזרה המשלחת מהמשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020 (כזכור, האולימפיאדה נדחתה בשנה בשל וירוס שהשתלט על העולם והתקיימה בקיץ 2021). סגל הנבחרת הורכב בחלקו הגדול משחייני איל"ן חיפה – אראל הלוי, יוליה גורדיצ'וק, התאומים מארק ואריאל מליאר, עמי דדאון ואיאד שלבי שהיה הראשון לקפוץ למים.
"שלבי הוא בחור ערבי משפרעם, אילם וחירש שמתנייד בכיסא גלגלים, אשר הגיע אלי ללא שום חשק לחיות", מספר ביינינסון, "הוא היה אחרי הרבה כישלונות, ולמרות שהשתתף עד אז בשלוש אולימפיאדות, ההישג הכי טוב שלו היה מקום רביעי. בשנת 2012 הוא הפסיד את מדליית הארד בגלל מאית השנייה, והמוטיבציה שלו לא היתה גבוהה. טוקיו היתה האולימפיאדה הרביעית שלו, ופתאום הכל התחבר. בשבילי זו היתה מדליית הזהב הכי חשובה שלי. כמובן שאני לא שוכח את תשע מדליות הזהב שענבל פיזרו זכתה בהן כי איתה בעצם התחלתי את קריירת האימון שלי".
שלבי עשה היסטוריה כערבי הישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית, לאחר שעצר את השעון ראשון במשחה ל־100 מטר גב. בהמשך הוא לקח עוד מדליית זהב במקצה ל־50 מטר גב. הוא גם שיאן עולם במשחה ל־150 מטר מעורב אישי.
מארק מליאר מקרית מוצקין גילח מהשיא העולמי 1.07 שניות ועצר את השעון ראשון במשחה ל־200 מטר מעורב אישי. במרחק הכפול ל־400 מטר מעורב אישי הוא ניפץ את השיא העולמי שהוא עצמו קבע שנתיים קודם לכן, וזכה במדליית הזהב השנייה שלו במשחקים. מליאר גם הגיע שלישי במשחה ל־100 מטר גב. הוא מחזיק בארבע מדליות מאליפויות עולם, והוא שיאן העולם במשחים ל־800 מטר חופשי ול־1,500 מטר חופשי.
דדאון סיים במקום השני במשחה ל־150 מטר מעורב אישי ושבר את השיא הישראלי, ובהמשך זכה בזהב במשחה ל־50 מטר חופשי עם שיא פראלימפי חדש, רחוק שבע מאיות השנייה בלבד משיא העולם, ובזהב במשחה ל־200 מטר חופשי. בנוסף, הוא שיאן העולם במשחים ל־50, ל־100 ול־200 מטר חופשי.
רוצים להישאר מעודכנים?
ביינינסון, ריגשתם מדינה שלמה.
"ומאוד מרגשת הבחירה שלכם בנו. חשוב לי להגיע לפה, וממש משמח אותי שסוף סוף אני נפגש עם כלי התקשורת מהעיר שלי חיפה. אנחנו שמחים על כל אזכור שלנו בתקשורת ושמחים לקבל הכרה".
איך הרגשת לעמוד שם בטוקיו, לשמוע את ההמנון ולהבין שהשחיינים שלך בעצם ניצחו הכל?
"החלום שלי היה שספורטאי שלי יעמוד בראש הפודיום, שדגל מדינת ישראל יעלה למעלה לצלילי ההמנון הלאומי, ושכל האולם יעמוד על הרגליים. זה לא קרה כי היינו בשנת קורונה ולא היה קהל ביציעים. אז חלקית הגשמתי את החלום, אבל הוא לא שלם. אני עדיין צריך להתאמץ בשביל להגשים את החלום. כמעט הגשמתי אותו, ואני לא יכול לתאר במילים מה הרגשתי".
מה הופך אותם לשיאני עולם ולמדליסטים – האמונה שלך בהם? מה הופך אותך למאמן כזה טוב שמצליח להביא אותם לכאלו הישגים בנקודת זמן מאוד מסוימת?
"זה סימביוזה, זה לא אני, ואני לא רוצה להשוויץ. זה הרבה דברים ביחד – מה שהם מביאים, מה שאני מביא וגם העובדה שאני בן אדם מאמין. זה לא תמיד תלוי בנו. אנחנו תמיד עושים את המקסימום. נכון, יש הרבה אנשים שמשתדלים לעשות את המקסימום אבל לא תמיד מצליחים. אני חושב שמישהו שם למעלה אמר 'זה הזמן שלכם, זה המאני טיים'. אני לא יכול לתאר מה הרגשתי במדליה הראשונה והשנייה והשלישית ואז השמינית. אני זוכר שבאיזשהו שלב, כשהמדליה השמינית הגיעה, אמרתי לעצמי שזוהי פסגת החיים שלי כמאמן".
יעקב ביינינסון עם חגית הורנשטיין מ"כלבו – חיפה והקריות" וענבר דותן "רדיו חיפה" (צילום: תום דוידוביץ', רדיו חיפהֿ)
תגובות