זה היה יום רגיל בתחילת חודש אפריל 2021. דבר לא יכול היה להכין את אסתר בר מוחא למה שצפוי לקרות בצהרי אותו היום. בדרכו חזרה הביתה מהישיבה התיכונית שבה למד לביתו בנשר פגעה מכונית בבנה נועם-מרדכי קדוש בן מוחא בעודו חוצה כביש במעבר חצייה. ליחידה לטיפול נמרץ בקריה הרפואית רמב"ם הגיע הנער כשהוא כבר במוות מוחי ונשימתי.
נועם היה בנה היחיד של בר מוחא, אם יחידנית, ומן הסתם כל עולמה. ההכרה שהעולם עד לאותו יום ארור הולך להשתנות מהקצה אל הקצה חדרה אליה רק לאחר שתרמה את איבריו להצלת חיים. עד אז היא פעלה על אוטומט.
"ההחלטה לבחור בחיים לא היתה מיידית", היא משתפת את כאבה, "גם כשביקשו ממני להחליט לגבי תרומת איבריו של נועם, זה לקח קצת זמן כי התייעצתי עם הרב שלמה עמר שהיה הרב הראשי לישראל, והוא פשוט אמר לי 'צאי להציל נפשות'. מאותו הרגע החיים שלי השתנו. רק לאחר שהשבעה חלפה ולאט לאט הזמן עבר, הבנתי בתוך איזו מציאות אני חיה, כשאני רואה את המיטה שלו ריקה כל בוקר, כשאני לא שומעת אותו ואין מי שיגיד לי 'אמא'. אז היו לי שתי אופציות – לבחור לא להיות פה, שזו הדרך הכי קלה, או להיות פה, אבל להיות פה בשבילו כמו שהייתי עד עכשיו".
מאז עוסקת בר מוחא בהסברה לבני נוער. היא הקימה את עמותת תנהגו בנועם, והסלוגן הזה הוא שנתן לה בעצם את הסיבה להמשיך ולחיות. "כשכתבתי אותו הרגשתי שזו לא השנינות שלי ושזה לא משפט שהיה יוצא ממני אלמלא נועם. זה ממש נועם. כשאנחנו קוראים את המילים האלה ומסתכלים על נועם, זו המהות שלו לגמרי – להיות טוב. כל כולו היה טוב ונתינה גדולה. הוא ביטל את עצמו תמיד רק כדי שלאחר יהיה טוב, וזה מה שעמד לנגד עיני. זה אמנם התחיל כסטיקר, אבל תכלס הוא די הציל לי את החיים".
רוצים להישאר מעודכנים?
בר מוחא היא לב השנה בגלל דרכי הנועם שבאמצעותם היא מלמדת, ובכך מנציחה את זכרו של בנה. על תעודת ההוקרה הוספנו ציטוט מאת הרב קוק: "כשהנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".
בר מוחא: "ראשית, אני חייבת לומר שזה מרגש אותי מאוד. לב השנה זה לא אני אלא נועם, זה לגמרי שלו, לא שלי. אני רק נושאת את הלפיד שלו".
אנחנו שומעים מהרבה בתי חינוך שהדברים שלך מחלחלים. כשהתלמידים שומעים את הכאב שלך ואת הנועם שלך כשאת מדברת על נועם, הם מבינים כמה זה חשוב ומעבירים את זה הלאה.
"לא רק שהם מבינים, הם גם מאוד מתחברים למסר, כי המסר הזה חולש על המון תחומים. אני מדברת איתם על חרמות, על בריונות ברשת ועל עוד המון מקרים שבהם אנחנו צריכים להתנהג בנועם, ולא רק בכביש. תוך כדי ההרצאה, כשאני מראה להם סרטונים על נועם או מראה להם מצגות, כי ההרצאה שלי מלווה בהמון מסרים, הם יושבים מהופנטים, ובכל פעם אני משתהה מחדש. בני הנוער היום הם אנרגטיים מאוד, ויחד עם זאת הם מבינים כמה החיים שבריריים וכמה צריך לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר. וכשאת שומעת את זה מילדים בני 13, 14 ו־15, זה הכי מרגש בעולם".
בתקופה שלנו להיות מודע לכך שצריך להתנהג בנועם זו חתיכת מטלה. הכי קל להיות אחרת.
"זו עבודה עצמית יומיומית. לפעמים גם לי בא לצעוק על מי שחותך אותי בכביש או לצפור לו, אבל אני נושאת על עצמי סמל. כל מי שמדביק את הסטיקר על הרכב שלו אומר לי שהוא לא יכול לצאת על מישהו או להחזיר לו כגמולו, וזה המסר הכי משמעותי".
המדבקה הזו מצליחה להוריד את עוצמת הלהבות. היא מזכירה לכולנו את נועם, והדרך שלך לבחור בחיים מרחיבה את הלב.
"הייתי רוצה לסיים בתודה להמון אנשים שהצטרפו לדרך המשמעותית הזו. תודה למנכ"ל העמותה עוזיאל בר מוחא שהוא במקרה אחי. תודה לכל האנשים המדהימים שאיתי בעמותה, והיריעה קצרה מלהכיל את כל השמות. אלה באמת חבר'ה מדהימים עם לב ענק. תודה גם לרשת המתנ"סים בנשר שערכה והפיקה את האירוע המרכזי של 'תנהגו בנועם' שהפך כבר למסורת. ותודה לאדם אחד, יחיד ומיוחד שמפיץ את הסטיקר הזה בכל העולם, מהוואי דרך מקסיקו, מאקוודור וברזיל לתאילנד וסין. שמו נתנאל צגרמן ואיני מכירה אותו באופן אישי. הוא הגיע אלי דרך האינסטגרם ופשוט שאב את כל המדבקות שהיו בנקודת חלוקה בתל אביב. הוא טס לניו יורק ודואג לכך שבכל מקום שבו יש חסידות חב"ד יהיו גם סטיקרים. תודה רבה על המקום הזה ושנה טובה לכל עם ישראל".
אסתר בר מוחא עם חגית הורנשטיין מ"כלבו – חיפה והקריות" וענבר דותן מ"רדיו חיפה" (צילום: תום דוידוביץ', רדיו חיפה)
תגובות