בחרנו לתת את תואר מנהל השנה למנכ"ל חברת מוזיאוני חיפה יותם יקיר משני טעמים עיקריים: הראשון – בגלל שהוא מנגיש תרבות לקהל הרחב ועושה זאת בהצלחה רבה; והשני – מכיוון שהוא רואה בעשייה שלו קידום של תרבות ואמנות, אקט של קירוב לבבות ולמידה בהנאה.
יקיר חולש על ממלכה קטנה אשר לה שבעה מחוזות, שכל אחד הוא עולם ומלואו: מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון העיר, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, מוזיאון מאנה כץ, מוזיאון הרמן שטרוק, המוזיאון הימי הלאומי והמרכז לחינוך שמהווה חממה לאמנים ונערכים בו חוגים והדרכות למוסדות חינוך.
"זה מחמיא מאוד אבל אני לא בטוח שזה מגיע לי", הוא מצטנע, "מוזיאוני חיפה עוד לא עשו את פריצת הדרך הגדולה שלהם, את פריצת הדרך האמיתית – להיות מוזיאונים גדולים וחשובים שמדברים עליהם בכל הארץ. יש נצנוצים, אנחנו עושים דברים יפים, אבל זו רק ההתחלה".
אז להעביר את התואר למנהל אחר?
"לא אמרתי את זה בפולנית. אני בהחלט מרגיש מוחמא".
כשמדברים על אמנות, השמים הם הגבול והכל אפשרי, בוודאי בכל הקשור לרב תרבותיות, לקידום חינוך לילדים ולבני נוער, ולחשיבה אחרת. יקיר הוא האיש הנכון במקום הנכון. למרות השנים הקודמות, אם בגלל משבר הקורונה או משום שהוא נגרר לתוך קלחת של מאבקים פוליטיים, יקיר הצליח לייצב את המערכת ולעשות אמנות שכולם מדברים עליה. אין ספק שהוא אוהב את מה שהוא עושה ואוהב מאוד את חיפה: "זו עיר באמת מיוחדת מאוד, אפשר לעשות בה יופי של מוזיאונים ויופי של תרבות, ואת זה אנחנו עושים בדל"ת אמותינו. חיפה היא עיר כל כך מעניינת, עם מגוון אדיר של קהילות ודתות, ואנחנו פשוט משתדלים לעשות תערוכות שנוגעות בלבבות".
רוצים להישאר מעודכנים?
יש לך דוגמה נפלאה שנפתחה רק בשבוע שעבר בטיקוטין.
"נכון, התערוכה 'יפן והיהודים' לוקחת אמנות על של ארבעה אמנים יפנים מובילים שהגיעו ארצה כדי ליצור יצירות שהן ברוח הנרטיב היהודי בתקופת השואה. זו זווית מעניינת מאוד שהערך החינוכי שלה הוא לא פחות חשוב מערכה האמנותי הפנטסטי. אנחנו מזמינים את הציבור להגיע כי זו תערוכה מרתקת ומכיוון שיש בה את כל הסממנים של אמנות ברמה הגבוהה ביותר. נותר רק להצדיע לאוצרת אתי גלס-גיסיס. אנחנו מתכננים להביא לשם קבוצות ולקיים סמינרים וימי עיון".
כשחושבים על מוזיאון, הוא מצטייר תמיד כמקום נקי שצריך להחריש בו. יש לך חלום על מוזיאון מסוג אחר?
"החלום שלי הוא שמוזיאון יהיה בדיוק ההיפך מהמקום הסטרילי וה'אסור לגעת'. אנחנו רוצים שייגעו אך בלי לפגוע ביצירות, ואנחנו רוצים שמוזיאון לא יהיה ליודעי ח"ן. אנחנו מדברים על זה המון ומשתדלים לטפל בזה ברמת הנושאים לתערוכות וברמת הטקסטים הכתובים שיהיו נגישים לכולם, ולא טקסטים שצריך דוקטורט כדי להבין אותם. מוזיאון זה לכולם – לילדים ולאבא ולאמא ולסבא ולסבתא. בכל תערוכה במוזיאון חיפה לאמנות, ועל כך מגיע קרדיט לאוצר ד"ר קובי בן-מאיר שהוא בחור יצירתי שמבין עניין, יש לפחות מתחם אחד שמיועד למשפחות ולילדים".
מהן התערוכות הבולטות שהציגו השנה?
"אחרי שנת 2020 שהיתה חושך וצלמוות, בשנת 2021 התחלנו קצת להתייצב, אבל עדיין היו קורונה ולא מעט צרות אחרות. שנת 2022 היתה שנה נורמלית, והתערוכה הבולטת היתה של אדריאן פאצ'י – אמן וידאו ארט בינלאומי מאיטליה ומאלבניה שהגיע לכאן. דיברו על התערוכה הזו בכל הארץ ובעולם. בטיקוטין היתה התערוכה 'הבזק עין' של האמן סוזוקי, שהיתה יוצאת דופן. במוזיאון העיר הוצגה תערוכה על מייק ברנט, וגם התערוכה 'פרסטרויקה' שעסקה בסיפור העלייה מברית המועצות זכתה להדים".
מהן התוכניות לשנה הבאה?
"התוכניות לשנה הבאה הן רבות. לא נתבייש לחשוב בגדול ולא נתעצל לחשוב בגדול. בסוף זה קורה. תערוכות זה נורא כיף, בואו".
יותם יקיר עם חגית הורנשטיין מ"כלבו חיפה והקריות" וענבר דותן מ"רדיו חיפה" (צילום: תום דוידוביץ', רדיו חיפה)
תגובות