כשאתם באמת רוצים לקלל מישהו תגידו לו “לך תעבור דירה”. מעבר דירה הוא פשוט סבל מתמשך – חיפושים, ריצות, כמעטים, ביטול, אישורים, כספים שנשפכים בדרך, אריזות, מובילים שטיפ של שלוש ספרות לא מספיק להם, פריקות וסידורים. במילים אחרות – המכה שאלוהים פסח עליה בפסח היא מכת המעבר.
התחלתי את המסע שלי לדירה לפני שלוש שנים. לפני שנה היו עדים רבים לבלגן שעשיתי כשזכיתי באחת מההגרלות של “מחיר למשתכן”, אבל לעזוב את חיפה זו לא זכייה, בוודאי לא עם כל החורים שהיו בפרויקט הזה. אז השארתי את הזכייה מאחורי ונשארתי בחיפה בכל מחיר, כי למרות כל הפיתויים אי אפשר להוציא אותי מפה.
ועכשיו כבר לא מדובר בשכירת דירה, אלא בקנייה. וקניית דירה מחייבת מחשבות עמוקות ושיקולים הרי גורל כמו מהו האזור הטוב ביותר שהכסף שלנו יכול לקנות כדי לגדל בו את ילדינו, וזה כולל תשתיות, גנים, בתי ספר, פארקים וכמובן רמת זיהום האוויר.
אז נכון, הדר היא מהממת ותמיד האמנתי שעוד נחזיר לה את ההדר, אבל עד שזה יקרה לא ראיתי איך המדרכות עם הבורות והמהמורות יסתנכרנו עם הניידות העגלתית שלי וכיצד היעדרם של גני ילדים ובתי ספר יתאימו לחינוך שאני רוצה להקנות לילדי. נווה שאנן, שכונת הולדתי שתמיד אהבתי ושתמיד יהיה לי מקום חם בלב אליה, סובלת מזיהום קשה, אופייה הייחודי השתנה וממשיך להשתנות (ולא לטובה), והיא ממש לא נראית כמו אלבום התמונות מהימים שבהם התרוצצתי ברחובותיה כילדה. לאחרונה, אני מודה, כמעט השתכנעתי לעבור לנאות פרס. חברה טובה שגרה שם לא הפסיקה להשוויץ על הדירות מהניילונים ואמרה שאני אהיה הראשונה אפילו לדפוק מסמרים בקיר. היא סיפרה על התשתיות החדשות, על הכבישים הסלולים, על המדרכות הרחבות ועל כך שכל הילדים בשכונה הם חברים. אבל כשפקחתי עיניים מהחלום הכל נראה לי אותו הדבר. הדירות הן באותו שטאנץ של העתק-הדבק, ומבעד לחלון אפשר ממש לראות מה השכנים מכינים לארוחת צהריים. אז ויתרתי גם על הבניינים הגבוהים ועל יתרונות של חנייה כפולה ומעלית.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז אחרי שהפעלתי את כל המתווכים בעיר, לקח אותי אחד מהם לראות דירה בכרמליה. על ההתחלה אמרתי לו שאני לא מתלהבת ושהסיכוי שהיא תמצא חן בעיני היא נמוך. הפקקים ביציאה מהשכונה בבוקר הם בלתי אפשריים, אין שם כמעט גנים ציבוריים, והמדרגות…
בראש גרם המדרגות חייך המתווך ואמר: “לכל דבר מתרגלים, ומדרגות הן מתכון לבריאות”. אחרי 65 מדרגות הגעתי כמעט לתוך הוואדי, עם מעט מדי אוויר ועם מעט רצון לטפס אותן בחזרה למפלס הכביש. איך אשרוד בעליות האלה היריון וילדים על הידיים, שקיות עם קניות מהסופר או דברים שאשכח ברכב (וברור שאשכח). המשכתי בחיפושים, אבל אחרי שנים של שכירויות, בעלי דירות ומעברים הגעתי למסקנה שהאדם עושה את המקום ולא להיפך, ומפה לשם מצאתי את עצמי חוזרת לאותה הדירה. אם הדיירים הנוכחיים שרדו בה במשך 40 שנה, כדאי שאפסיק להתנהג כאילו המדרגות מקבילות ל־40 שנה במדבר.
אז זהו, בחרנו לעבור לכרמליה, והפעם באמת התברגנו. אני עדיין לא כרמליסטית לגמרי כי אני עוד לא באמת שם, רק הארגזים שנארזו בדקה ה־90 כי פורים היה חייב להיתקע באמצע. אז אם למישהו אין מה לעשות בשבוע הקרוב, יש לי יותר מ־100 ארגזים מלאים בשטויות שנשבעתי להעיף ואריק יכול היה להישבע שאין סיכוי שבסוף משהו מהם ייזרק, והם מחכים למצוא בית חם.
אנשי כרמליה, HERE I COME. איפה נרשמים לוועד השכונה?
אפי מלר
צר לי אבל הכרמליה בכתבה אינה הכרמליה שאני מכיר יש בכרמליה גנים צבוריים ונוף ואויר טוב ושכנות מדהימה ופקקים יש כמו בכל שכונה בעיר ורק בשעות הבוקר וגם זה בקושי איכות חיים גבוהה יש בשכונה הזו ולכן העובדה שקנית בכרמליה דירה אומרת הכל שהרי מכל שכונות העיר בחרת בכרמליה נכון? אז זה אומר הכל!!!!!!!!!!!!!