אני, שהכתרתי את עצמי ככוהנת התחפושות הגדולה, זו שמחשבת את השנה שלה סביב פורים ומקדשת את המצוות להשתכר ולהשתגע, גיליתי שהשנה, למרות כל התכנונים, כל קשר ביני לבין פורים יהיה מקרי בהחלט. מעבר הדירה שלנו קרה בדיוק השבוע – ימי השיא של ההכנות והאירועים – כאשר בוטיק התחפושות שלי היה מבולגן מתמיד ואפילו למשפחה הגרעינית שלי לא הספקתי לארגן תחפושות בזמן.
נכון, יום ההולדת שלי חל בסוף ינואר, אבל אחרי שכבר סיפרתי לכם על כך שיום ההולדת הפך אצלי לחודשלדת, החלטתי בצורה מתחכמת לחבר בין מסיבת יום ההולדת שלי למסיבת פורים, וכך נולדה מסיבת פורימלדת. הזמנתי את כל החברים שלי לפאב החדש Alf בעיר התחתית, כאשר קוד הלבוש היה ברור – לבוא מחופשים. הפכתי את כל העיר בחיפושי אחר תחפושת הולמת, כי בראש שלי הייתי חייבת להיות כמו ג’סיקה פארקר – עם טוטו שיוציא לכולם את העיניים כי זה גרוטסקי ומצחיק כשיש בטן גדולה (וזאת ההזדמנות לגלות לכם: אני בהיריון. מבטיחה טור מוקדש לנושא, כך שאתם יכולים להבין למה כשפתאום בא לי טוטו היסטרי, כל העולם ייעצר עד שאמצא אותו. נעים מאוד – הורמונים). בקיצור, בערב האירוע הצלחתי להידחס לטוטו שמצאתי בחנות שמוקדשת לרקדניות בלט ושהיה קטן עלי בעשר מידות (אל תאמינו לתוויות של ה־ONE SIZE בעולם הרקדנים), ואתם כבר בטח יכולים לתאר לעצמכם איך נראיתי אחרי שחצי גוף שלי השתתק כי לא הגיע אליו דם, והצבע הכחול של העור שלי ממש לא היה חלק מהתכנון המקורי.
השבוע קיבלתי גל פניות על כל כך הרבה אירועי פורים, ולי, שפחתכם הנאמנה, למרות כל הבלגנים והסידורים וההתקשקשויות, היה ברור שבשעת השי”ן אתייצב בכולם ולא אפספס אפילו מוקד עניין אחד. אז אחרי שנשבעתי לעצמי שאל הטוטו לא אכנס שוב מחשש לנמק בלתי הפיך, הייתי חייבת למצוא תחפושת שווה במיוחד. עבורי המשפט “בשביל להיות יפה צריך לסבול” הוא כל כך פאסה, בעיקר כאשר בבטן שוכן לו עובר שצריך את הספייס שלו ולא לחצים מיותרים שיגרמו לו להיוולד עם קרניים למשל. הרי הוא עובר חיפאי, והסיכון הזה קיים בין כה וכה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז פניתי לגלי הוד – חברה וקולגה שהכרתי בעולם הבמה ככוריאוגרפית (כן, מי היה מאמין שפעם בהופעות שלי אפילו רקדתי) שפילסה ופיסלה את דרכה, בדומה לי, גם אל עולם התלבושות, וכבחורה הרבה יותר כשרונית ממני (בכל זאת, אני רק אספנית) היא הפכה את עולם התלבושות למקצוע. בימי שגרה היא מעצבת בעשר אצבעותיה תלבושות לכלות, לשושבינות ולשאר הפיות למיניהן, אבל איך אפשר להתעלם מהבקשות שלי (כלומר הניג’וסים הבלתי פוסקים) להתאים לי תחפושת לפורים? גם היא היתה כמובן במסיבת יום ההולדת הצבעונית שלי, וכשראתה את הסבל הרב שלי בעניין הטוטו היא הציעה לי להציץ ב־Dress Alike ולבחור תחפושת בהתאמה אישית.
מיד הלכתי על התחפושת הדיוותית מכולן – חד קרן – שבניגוד לכל חדי הקרן שיצא לי לראות (והיו הרבה כאלה) הוא באמת חד. אין עוד אחד כמוהו מבחינה עיצובית, והכי חשוב – הוא מתאים את עצמו לגוף המשתנה שלי (ואם לדייק – לאגן ולמבנה הבטן שלי). ראיתי בכך השקעה לטווח הארוך, כלומר תחפושת שתתאים לי לכל ההיריונות ולמה שקורה ביניהם, כי בקצב שלנו כדאי להיות ערוכים. אז בשעה טובה, יש תחפושת ויש עובר חדש, ושניהם הכי חדים והכי מיוחדים.
תגובות