שלא באשמתי (אני אף פעם לא אשמה) הלפטופ שלי שוב התקלקל, וכהרגלי במקום לטפל בבעיה עברתי ללפטופ של אריק. החלונות במחשב היו פתוחים, היצר גבר עלי והייתי חייבת להציץ. אבל במקום לתפוס אותו גולש באתר פורנו, עם פייסבוק פתוח על העמוד של האקסית או באמצע צ’ט סוער עם בחורה, החלונות הפתוחים היו של אתר שמציג רשימת תאריכים חשובים שצריך לזכור ובראשם יום המשפחה, של אתר המציע מתכונים לתינוקות ושל האתר מתנות אונליין.
בינינו, אריק סובל מכל התסמונות הקלאסיות של גבר נשוי, שאשתו דורשת ממנו מצד אחד תשומת לב מיוחדת בחגים, בסופ”שים, בימי הולדת, בימי משפחה ובזמן מחזור, ושיהיה בבית כדי לעזור עם מקלחות, עם האכלות ועם השכבות, ומצד שני שיעבוד ויביא מלא כסף הביתה. אני גם מצפה שהוא יהיה רגיש, שתמיד יהיו לו תשובות בשלוף ושכאשר אני שוברת משהו שיצליח לתקן. וזוהי רק ההתחלה. הוא, מנגד, מינימליסטי בדרישותיו, ואיכשהו, אולי בגלל שהן מעטות כל כך, אני מצליחה לפספס אותן.
אריק הוא הצד ההיפי של המשפחה. זה שדוחף לאורגני, שמגדל אוכל ושמעדיף לנגן במקום לבזבז את הזמן מול הטלוויזיה. כשלביא נולד הוא התעקש על שיטות חינוך וטיפול אלטרנטיביות, ובראשן ויתור על חיסונים, ובמילים אחרות – הטלת וטו על הכנסת חומרים לגופו של התינוק. הוא שלח לי במייל מחקרים בנושא, ציטט מאמרים על חסרונות של חיסונים כאלה ואחרים, על ניסיונות בבעלי חיים ועל תופעות לוואי שנגרמות מצריכת תוספים, ודיבר על הסינתטיות של החומצה הפולית, על הנזק שגורם ברזל למערכת העיכול של תינוקות ועל כך שוויטמין D הוא מיותר. אז פשוט ויתרתי על הכל. השבוע לקחתי את לביא לבדיקות, ואתם אפילו לא יכולים להתחיל לדמיין את ה־Walk of Shame שלי כשיצאתי מהמרפאה אחרי שדיווחתי על כך שלביא לא קיבל שום חיסון, שום טיפת ברזל, שום ויטמין ושום תוסף, בניגוד גמור להמלצות משרד הבריאות. וכשהגעתי הביתה הושבתי את אריק לשיחה משפחתית בנושא “יחסינו (עם משרד הבריאות) לאן?”.
הפעם, כשזה נגע לחייו של לביא, בפעם הראשונה באמת הקשבתי לו. הבנתי שחשוב לו שאת הפריטים בארון התרופות צריך להחליף במוצרים טבעיים, שנקפיד על אוכל בריא, ושכדאי לאמץ נוהל של הליכה בים ומדי פעם גם דיקור סיני. ושוב, כמו שקרה במרפאה, חשתי בושה. פתאום הבנתי שבעצם ביטלתי את כל האני מאמין שלו. אמנם אני יודעת שזה קורה ביחסים בין בני זוג כאשר תינוק נכנס לתמונה, אבל נראה לי שקצת הגזמתי. אז לכבוד יום המשפחה ריכזתי את כל המיילים, הפתקים והמחקרים שאריק השאיר לי, ולקחתי על עצמי ליצור את השינוי.
אחרי זוגיות מלאת בהפתעות, במתנות ובריגושים (כל יום אצלנו הוא לונה פארק), חשבתי במה אני יכולה להפתיע אותו. כי אם אני דורשת ממנו תשומת לב, כדאי שאתן דוגמה אישית. אחרי ששברתי את הראש מה באמת חשוב לו ומה עושה לו טוב (ולא, לא שוב ספא), הבנתי שמה שמגיע לו אלה הן הקשבה ונכונות לעבור לדרך חיים בריאה יותר. אז את הכדורים בצנצנת התרופות החלפתי בפתקים של אהבה, ואפילו מצאתי דרך ביניים שבה גם נשמור על הקטע הטבעי וגם אתן ללביא (טוב, וגם לי) את התוספים שהוא זקוק להם. מסתבר שאקוסאפ – חברה משלנו שמתעלים את האנרגיה שלהם אל המקום הנכון, חשבו על כל הנקודות שאריק העלה ורקחו פתרונות שהם גם טעימים וגם קלים לשימוש. כדחיינית סדרתית של נטילת תרופות ותוספים מצאתי אצלם את כל אלה בגרסה טבעית. מסתבר שזו היתה המתנה המושלמת לאריק בפרט ולמשפחה שלי בכלל, וזו גם המתנה שלי אליכם, הקוראים. אני יודעת שרבים מוותרים היום על המלצות של משרד הבריאות בגלל שקשה לסמוך על מה שמוכרים לנו, אבל בכל זאת אסור לנו להתעלם מהן לחלוטין, כי הגוף שלנו – מבוגרים, בני נוער ותינוקות – זקוק לתחזוקה לתחזוקה שוטפת. וכן, לפעמים גם לעזרה.
תגובות