מסיבת בריכה

פעם מסיבת בריכה היתה סמל הצעירות (מה שכבר נשמע זקן). ביקיני, בירה ביד בחצות היום, מוזיקה מושלמת, חברים נטולי דאגות שרק התעוררו לא מזמן, ואם ניכרים בהם סימני עייפות זה רק משום שמסיבת הבריכה היא אפטר פארטי של הלילה והם עדיין לא הספיקו לישון. בלי שעת עוצר, בלי שעות של התארגנות מראש. הסיבה היחידה להחזיק נייד היתה לצילומים או לקחת מספר טלפון ממישהו.

לא מזמן הייתי במסיבת בריכה של חברים. הם אמנם בגילי, אבל האווירה היתה אותה האווירה – של צעירים. ממש כמו פעם. בלי דיבורי בייביסיטר ומתי התינוק עשה קקי בפעם האחרונה. אני כבר לא הייתי עם אותו הביקיני, והסיבולת שלי לאלכוהול בצהרי היום התחלפה בשייק שאחת מהבנות הכינה, שנייה לפני שהוסיפה את הרום. כמובן שהנייד היה צמוד אלי, אחרת איך אפקח על לביא בשלט רחוק? את מסיבת הבריכה הזו שרדתי בגבורה, ואפילו השחלתי כמה בדיחות והזכרתי לכולם שאני אותה הדס של פעם, פשוט עם קצת יותר בטן ופחד משמש כי הפיגמנטציה כבר דופקת על הדלת.

מדי פעם אבא שלי זורק לי “למה שלא תיפגשי עם אמהות בגילך שיש להן ילדים בגיל של לביא? יהיה לכן מגניב ביחד”. רק על ה”מגניב” שיצא לו רציתי לחזור לקונכייה שלי ולוותר על חיי חברה עד שהילד יהיה בן 18. “לא צריך בייביסיטר ולא צריך רעיונות, תודה רבה”, אני עונה לו. אבל פתאום, כשזה בא מאריק, חשבתי למה לא להרים מסיבת בריכה לאמהות עם ילדיהן? פעמיים בשנה אנחנו מסאבלטים לדירה ענקית עם בריכה פרטית, והרגשתי שזו הזדמנות מצוינת לבחון את כישורי ההפקה שלי בגרסה האמהית.

אז קניתי במבה ושטויות לקטנים, אוכל ושתייה לנו, הבנות, והודעת העתק-הדבק עם דגש על כמה חשוב שאת הילדים הן ישמרו רטובים מחוץ לבית. דאגתי להכל ולכולם. כמעט. כשכולן הגיעו נזכרתי שללביא אין קרם הגנה, והוא היחיד מתחת לגיל שנתיים ככה שאי אפשר לשאול ממישהו אחר מכיוון שלגיל הזה יש קרם משלו. אז נסעתי לחפש קרם. 45 דקות שלמות זה לקח, ומיד כשחזרתי קפצתי עם לביא למים.
לקח לי רגע לקלוט את מבטי התימהון. “לביא לא גמול, נכון?”. ברור שלא. הוא תינוק, קטן, הצרה הזו עוד לפני. “אז למה הוא בלי הגנה?”. הגנה? הרגע קניתי קרם הגנה. ואז הבנתי. הגנה. הנה עוד משהו שלמדתי: מתברר שנוסף על בגד ים צריך חיתול סופג, סוג של בגד ים. שוב יצאתי, הפעם לחפש בגד ים מהסוג שסופג. הזמן עבר, לא מצאתי מה שחיפשתי, ובסופו של דבר התפשרתי על ההצעה של המוכרת – חיתולי ים חד פעמיים.

כשחזרתי ננעצו בי מבטי תוכחה על כך שאני לא אקולוגית וקונה בגד ים חד פעמי, שעוד לפני שלביא בכלל נכנס למים הספקתי להחליף פעמיים בגלל ובזכות חילוף החומרים המושלם של הילד.
הדקות חלפו והבנתי שמסיבת בריכה עם ילדים זה אומר שכל הבית הופך לבריכה עם בוץ ושלוליות בכל פינה. באותם הרגעים נשבעתי: אם אף אחד לא מצמיד לי אקדח לרקה וכופה עלי באיומים ליצור אירוע לילדים, זה לא יקרה שוב.
את הימים הבאים העברתי בעיקר עם אריק ועם לביא, כשהבלגן היחיד הוא שלנו. וזה כבר בלגן שכיף לסדר אותו.