בזמן שאני כותב את השורות האלה אני מתכונן במרץ לקראת חגיגות יום ההולדת 60 לאמא היקרה שלי בסופ”ש הקרוב. בזמן שאתם קוראים את השורות האלה אני משתזף לי על שפת הבריכה בצימר בצפון, או לפחות כך אני מקווה, כי מניסיוני הקצר נופש עם ילדה זה לא כזה נופש.
בתפקידי כילד היצירתי במשפחה הטילו עלי את המשימה לכתוב ברכה מרגשת וקורעת לב, אבל למי יש זמן לכתוב ברכות בין עבודה, ילדה, אימון וכתיבת טור ל”כלבו”? אז עשיתי מה שכולם עושים בעידן הווטסאפ ופתחתי קבוצת תחת השם “ברכות לרחל”, שם ביקשתי מכל האחים והבני דודים לצלם לי סרטוני ברכה אישיים. אתם חייבים להודות שזה מהלך יצירתי כמעט כמו לכתוב ברכה יצירתית.
לאחר שערכתי וידאו יפה של כל הברכות והראיתי אותו לאחותי הגדולה, שהיא המארגנת של כל הסופ”ש, קיבלתי מחמאות אבל לא פטור – אני עדיין צריך לכתוב ברכה מרגשת. העניין הוא שכתבתי עשרות ברכות לאמא שלי בעבר ותמיד מצאתי מה לכתוב, אבל עכשיו כל דבר ייראה לי ממוחזר. שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי את האמא הכי מדהימה בעולם, ודווקא בגלל זה אני מוצא את עצמי במחסום כתיבה. אז עשיתי מה שאני עושה בשנתיים האחרונות כשאני נתקע – חשבתי על הבת שלי ועל האמא שלה, וזה זרק אותי לאמא שלי ולאחותי הגדולה, ולאט לאט נפלו לי תובנות חדשות על אמא שלי שהפכו למילים.
מספיק שרק אסתכל הצדה על אשתי ועל הילדה כדי שאקבל מושג חדש על כל נושא האמהות. עד עכשיו התייחסתי לאמא שלי כעל אמא שעושה דברים שכל אמא עושה כי אין לה יותר מדי ברירות, אבל זה הרבה יותר עמוק מזה. אני יכול לנסות ולהסביר מה זו אהבה של אבא לבת, אבל בחיים לא אדע לכתוב מה זו אהבה של אמא לבת ולהיפך. כמובן שהוספתי את העובדה שהיא סבתא עכשיו (לא שהיא לא היתה לפני כן, אבל עכשיו היא סבתא לילדה שלי), והתוספת הקטנה-גדולה הזו הביאה אותי לכתוב שני דפי A4 בלי שום בעיה.
רוצים להישאר מעודכנים?
להבדיל מאמא, סבתא חופשייה מאחריות חינוכית. כל תפקידה בעולם הוא לפנק את הנכדים בדברים שההורים לא מרשים להם, וכמובן לעשות בייביסיטר לפי דרישה. הדבר הראשון עדיין קורה, ואמא שלי מפנקת את הילדה בכל הזדמנות עם צעצוע, עם ממתק או עם כסף מזומן לקופת החיסכון, אבל בדבר השני היא קצת מפספסת. אמא שלי היא מדור הסבתות שקודם כל יוצאות ומבלות בחוגים, בהתנדבויות, בחוף הים ובבילויים עם סבא, מחזיקות משרד עד שעות הצהריים ורק אז בודקות מקום בלו”ז לבייביסיטר. אם לא הכנתי אותה שבוע מראש, רוב הסיכויים שהיא לא תהיה פנויה לבייביסיטר. והאמת? אני די סבבה עם זה. גם אני הייתי רוצה להיות סבא כזה שעדיין נהנה מהחיים ולא עומד דום לרשות הילדים רגע לפני הפנסיה, וגם לאחריה.
נותר לי רק לאחל לאמא שלי המון מזל טוב ושתמשיך לחגוג את החיים עד 120. היא בטח קוראת את הטור שלי עכשיו על כיסא נוח בצימר בזמן שאני רודף אחרי הילדה שלא תקפוץ לבריכה או שלא תלך ללטף את הכלב המשוטט של המושב.
תגובות