כשהייתי צעיר ורווק נהגתי לתרץ את שעות השינה הארוכות שלי כשנת יופי. בכל הזדמנות שהיתה לי הייתי מניח את הראש ומנמנם קלות עד קשות. בשבתות, בחגים ובסתם ימי חופש מאולצים הייתי אוהב למשוך את השינה בבוקר עד הצהריים והכל בשם היופי. כמובן שזה לא תרם הרבה לחיצוניות שלי, אבל ברוב הפעמים זה הוריד ממני את אבא שלי. מאז שהפכתי לאבא התחלפה שנת היופי בשנת האופי, והגרף הוא ביחס הפוך – ככל שאני לא ישן כך האופי שלי הולך ומתכער. אתנסח בעדינות ואכתוב שאני לא אדם נעים כשמעירים אותי באופן לא טבעי, למרות שמאז שהילדה הגיחה לעולמי למדתי לקפוץ מהמיטה בכל שעה בשבילה, נטול כעסים ופרצופים.
עברנו את התקופה של השיניים, שרדנו את לילות הגזים, וכשהעברנו אותה למיטת מעבר בחדר משלה חשבתי שסיימתי עם שינה באלכסון בקצה המיטה, אבל כנראה שיחלפו עוד כמה שנים טובות עד שאקבל בחזרה את המיטה שלי ואת השינה הסדירה שלי. אני אמנם לא קם בגלל דברים מהותיים כמו כאב, אבל כל נפילת מוצץ גוררת אחריה בכי, ומאז שהיא לבד בחדר היא קמה בכל יום ב־3:00 לפנות בוקר ומבקשת בקבוק. לי לא נותרת ברירה אלא להגיש לה את הבקבוק אצלנו למיטה, כי לא בא לי לשבת על רצפה קרה בחדר שלה עם ראש שמוט על מעקה הבטיחות של המיטה. וכך אני מוצא את עצמי שוב ישן באלכסון, בקצה המיטה, בתנוחת עובר, ומתחנן לכרית או לקצה של שמיכה. הכלבה כבר ישנה יותר טוב ממני במיטה המרופדת שלה בסלון עם שמיכי שעברו עליה תלאות שהשתיקה יפה להן.
רוצים להישאר מעודכנים?
מילא התנוחות, ההקפצות והמיקום במיטה, אבל מה יהיה עם הטמפרטורות?! גם ככה קשה לי לשכנע את האשה להשאיר טיפה חלון פתוח כדי שייכנס קצת אוויר (היא טוענת שאוויר זה קור), עכשיו, כשהילדה מתנחלת אצלנו באישון לילה, הרדאר של אשתי נכנס לפעולה וסוגר את החלון עד הסוף. אם אתם חושבים שהישועה תגיע מכיוון הדלת אתם טועים. היא סגורה כדי שהכלבה לא תקפוץ אלינו למיטה. כן, אותה כלבה שישנה יותר טוב ממני אינה מעריכה את התנאים שלה בסלון.
אז מה היה לנו שם? שינה לא סדירה, גב שבור, חום גוף גבוה וסימנים כחולים מכפות רגליים שבועטות בך מתוך שינה. לפעמים אני מקנא בסיפורים על גברים שישנים בסלון כי לפחות הם ישנים, אז ניסיתי את זה פעם אחת ויצרתי בכוונה תחילה ריב עם האשה. האמת היא שיצאתי די מטומטם כשכעסתי עליה שהיא השאירה את הנעליים שלה באמצע המסדרון ובלי לחכות לתגובה חטפתי כרית והלכתי לסלון. אבל המטרה מקדשת את האמצעים והייתי חייב להשיג לילה אחד של שקט.
בהתחלה זה היה די נחמד: אף אחד לא קבע לי מה לראות בטלוויזיה, היה לי מקום לרגליים, החלון היה פתוח לרווחה בכיוון ישיר אלי, התחבקתי עם שתי כריות נוי, וכשהילדה בכתה אשתי שמעה אותה לפני. אבל כבר בחלום השני גיליתי את גודל הטעות: הכלבה קפצה בלי הפסקה והעירה אותי (אסור לה לעלות על הספות), כריות הנוי גירדו בטירוף, החלון הפתוח עשה אותי חולה ויש הבדל גדול לגב אם אתה ישן על מזרן אחיד או על ספה שמורכבת משלוש כריות גדולות. אז נכון, לא קמתי לילדה, אבל קמתי ישר לרופא עם גב תפוס ועם אף גדוש.
תגובות