הצילו את המציל

"איזה חום היום!”.
“כן, חופשי. אולי נלך לים?”.
“חשבתי שאולי ניסע עם כמה חברים ספונטנית לכנרת”.
“פחות בא לי, אולי נזרום לבריכה של חברים בדרום?”.
“נשמע טוב. תכיני לנו תיק ואני אארגן צידנית ונצא”.
“טוב, עשר דקות יצאנו לדרך”.

זה היה תמליל השיחה שהתקיימה בשבת בבוקר עם אשתי לפני שהילדה נולדה. כיום זה נשמע כך:
“איזה חום היום!”.
“כן, חופשי, הילדה מזיעה במיטה, קום תדליק מזגן ותכין לה בקבוק”.
“חשבתי שאולי אחרי זה נקפוץ לאמא שלך, אני רעב”.
“פחות בא לי, אולי נישאר בבית ואחמם בורקסים?”.
“נשמע טוב. תכיני סלט ואני אשב בשירותים רק 15 דקות”.

בשבת האחרונה היה חם, ועד לאחרונה העדפנו שלא לצאת עם הקטנה בימים חמים שכאלה. אבל היא גדלה, ולהישאר איתה בבית הממוזג זה לא הוגן כלפיה ולא בריא כלפינו. אז כבר ב־7:30 בבוקר התחלנו בסבב הודעות לכל ההורים שאנו מכירים. זוג אחד יצא כבר לדרך לקטוף דובדבנים, זוג אחר בסופ”ש אצל הסבא והסבתא, זוג שלישי עדיין ישן (נבלות) וזוג אחרון פתוח להצעות. אז חשבנו על מרכז קניות ממוזג בכפר ערבי, אבל זה ירד מהפרק כי עדיין לא מימשנו זיכויים מהסיבוב הקודם. תכננו ללכת לפארק מוצל, אבל לאף אחד לא היה כוח לארגן צידה לדרך. כמעט שהחלטנו ללכת לגן חיות, אבל בחום הזה הן בטח מסתתרות במחילות. אחד מההורים צעק “ג’ימבורי!” לחלל האוויר ואני, שהמתנפחים כבר יצאו לי מכל הכיוונים, הטלתי וטו. הצעתי ללכת לקאנטרי המקומי אבל אשתי סולדת מפיפי בבריכה, אז החלטנו לנפח בריכה בחצר האחורית.

אחרי ההחלפות, הבקבוקים, ריסוק הפירות ושוב החלפה – התחלנו לארגן את החצר לאירוח. אחרי שעה וחצי של ניקיונות התחלתי להתחרט שלא התעקשתי על פיפי בבריכה של הקאנטרי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. החברים הגיעו עם הבריכה המתנפחת, אשתי ערכה את השולחן, הילדה עלתה על בגד ים לראשונה בחייה ואני התחלתי לפנטז על בירה בשמש. הקטע שנוח לשכוח ממנו כשמחליטים לפתוח בריכה בחצר הוא הקטע של הניפוח. אז החזרתי את הבירה למקרר, ירדתי למצב כריעה והתחלתי לנפח בריכת צב בגודל של בית גידול לצבים. אחרי 45 דקות של נשיפות וחרחורים הבריכה היתה מוכנה לשימוש. אחרי חמש דקות של הנאה גילינו שיש בה חור. בסופו של דבר מצאתי את עצמי עומד עם צינור מים לתוך חצי בריכה עייפה ועם כוס בירה בצל. אני אמנם סבלתי, אבל הילדה נהנתה כאילו היא מינימום באשקלונה. זהו אחד מהיתרונות הכי גדולים בילדים קטנים: אתה תעשה עבורם את המקסימום והם ייהנו מהמינימום.

בסך הכל אפשר לסכם את סוף השבוע כהצלחה. הילדה השתוללה במים ונשפכה מוקדם, החברים נהנו ונשפכו מתחת לפרגולה, הכלבה עשתה את כל הצרכים בחצר וחסכה לי טיול באמצע הלילה, האשה היתה מרוצה מכך שאכלו את האוכל שהכינה, ואני הייתי מבסוט מזה שקיבלתי בונוס: לראות את גמר ליגת האלופות בפאב עם חברים.
הקיץ רק התחיל ואין לי מושג מה לתכנן לחודשיים הארוכים שלפנינו. ועוד לא דיברתי על חודש אוגוסט האיום שבו כולם בחופש אבל אני ממשיך לשלם כרגיל.