קבלת החלטות בתחום הזוגיות היא מהקשות ומהמורכבות שעלינו לקבל בחיים. מי שמבקש לעצמו זוגיות טובה נדרש ראשית לדייק את עצמו לפני שהוא מדייק את הדרישות מבן/בת הזוג, ולרוב אנו מביאים לתוך הקשר הזוגי שלנו קשיים רבים שאנחנו נושאים במשך שנים רבות, ובעיקר ממורכבותם של היחסים בין הורינו, מהיסטוריית ההתקשרות שלנו ומהקשרים הזוגיים של האנשים הקרובים לנו.
קשר זוגי מכיל בתוכו מרכיבים רבים, שכאשר אפילו אחד מהם הוא רעוע ופגיע – אצלנו או אצל בני זוגנו – עלול הדבר לפגוע בהמשכיות של הקשר. מרכיבים אלו הם אמון, תקשורת טובה, הבנה, אינטימיות ומגע, מרחב, נתינה וקבלה. מי מאיתנו שחווה חוויות קשות של פגיעה באמון או גדל בבית שבו ערך הנתינה היה משמעותי אך לא לימדו בו קבלה מהי, ימצא עצמו פעמים רבות נאבק בשדים מעברו ללא יכולת לייצר אמון או להאמין שאנחנו ראויים גם לקבלה, לכבוד ולהערכה. זה שנים רבות שאני טוענת כי הדימוי העצמי שלנו מנהל את חיינו, וכי מי שבטוח בעצמו ויצר במהלך החיים נראות מוצקה ודימוי עצמי יציב, משדר לסביבה נינוחות ורוגע שגורמים לאחרים להיות בקרבתו, אך מי שנושא ערך עצמי נמוך ומשדר חוסר ביטחון וחרדה, יזכה לחוסר הערכה וייצר פעמים רבות זוגיות עם מישהו שאינו ראוי לו, ולכן עלול לחוות השפלה, חוסר כבוד ולעתים גם אלימות על כל סוגיה.
מחקרים מראים שאנשים דומים מצליחים בזוגיות ארוכת טווח טוב יותר מאנשים שאינם דומים. המיתוס של ניגודים שנמשכים זה לזה לא מאושש מחקרית, ומראית העין של הניגוד נובעת פעמים רבות מתפישה שונה. אנשים עם מנטליות, חינוך, דעות וערכים דומים מבינים טוב יותר האחד את השני ומייצרים סביבה שוויונית שמקלה על החיים המשותפים.
אחד מהמחקרים היפים ביותר בפסיכולוגיה חברתית הראה שכאשר הזוגיות היא טובה לא חשים בפערים בין בני הזוג, אבל כאשר מתחילות בעיות בזוגיות (בעקבות משברים כלכליים או לידת ילדים – אירועים שמשנים את המרקם העדין ביחסים) הרי ששלושת הפרמטרים שבהם בני הזוג נבדלים זה מזה באופן משמעותי מתחילים להעיב על מערכת היחסים, ולעתים אף גורמים לפירוקה. הפרמטרים הללו הם רמת השכלה, כסף ומוצא. כאשר בני הזוג נמצאים ביחסים נהדרים, פערים אלו אינן מפריעים, יש כבוד לשונות של האחר, וניתן למצוא חוזקות אחרות בבן הזוג ולהעצים אותן. אך כאשר מתעורר קושי, מתחילים פתאום לחוש תסכול מפערי השכלה (אחד מבני הזוג מרגיש שהוא מתקדם ומתפתח בעוד שהשני הוא פחות משכיל ממנו) ומפערי ההכנסה (בן זוג אחד מרגיש בעלות ושליטה כלכלית על בן הזוג השני, ובימים קשים גם נאמרות אמירות על כספים שקיבלו מההורים של אחד מבני הזוג, על בזבזנות ועל חוסר אחריות כלכלית, בעוד שבזוגיות טובה נוטים לראות גם את העשייה של בן/בת הזוג, לאו דווקא זו שנמדדת במונחים כספיים). באשר לפערי מוצא, הדבר נשמע מוזר מעט בשנת 2020, אך מחקרים מגלים שמוצא משקף ערכים, חינוך, מנטליות ודרך גידול ילדים. כאשר הזוגיות נפגעת מתחילות ביקורתיות ושיפוטיות, וחוסר ההסכמה שאינו מטופל בדיאלוג מקרב מוביל לקונפליקטים מורכבים, תוך אזכור מורשתם של ההורים, ולאו דווקא באופן חיובי.
רוצים להישאר מעודכנים?
ממצאים אלו מחזקים את התובנה שדמיון מנצח, ומה שנראה בעינינו פעמים רבות כניגוד הוא כלל אינו ניגוד. לדוגמה, אחד מבני הזוג מוחצן והשני מופנם. הניגוד הזה נראה לפעמים לא מוצלח, אך אם בני הזוג הם בעלי תפישה דומה לכך שלכל אחד מהם יש תפקיד שונה במערכת – האחד הוא שר הפנים של הקשר והשני הוא שר החוץ – וכל עוד הם מסכימים על תפישת עולם זהה ולא נקלעים לקונפליקטים, הזוגיות תצליח.
גם בנושא הדמיון החיצוני הוצגה לפני שנים אחדות תיאוריה מעניינת שנקראת תיאוריית ההתאמה. לפי תיאוריה זו, אנשים דומים פיזית מתקרבים יותר האחד לשני מאנשים שאינם דומים זה לזה. יש סברה שלפיה אנשים שחיים בזוגיות במשך זמן רב מתחילים להיות דומים במניירות ובשפת הגוף שלהם, אך מסתבר שגם בחיפוש אחר זוגיות אנחנו תרים אחרי אנשים שדומים לנו בדירוג הסובייקטיבי של היופי שאנו מייחסים לעצמנו. אם נדמה סקאלה מ-1 עד 10 שבה אנחנו מדרגים (סובייקטיבית כמובן) את הערכתנו את מידת היופי שלנו, ניטה ליזום קשר עם אדם שמדורג סובייקטיבית כדומה לנו. לא ניזום קשר עם מישהו שמדורג נמוך יותר בעינינו כי נרגיש שאנחנו ראויים להימשך למישהו מתאים יותר, ולא נעז לחזר אחרי מישהו שמדורג גבוה יותר בעינינו בשל החשש מדחייה. כשאנשים נוטים להסתכל על מקרים יוצאי דופן שבו לתפישתם יש הבדל משמעותי בדרגת היופי של בני הזוג, לרוב הם לא מזהים שיש כמובן דברים אחרים שמשפיעים על קבלת ההחלטות הזוגית מלבד המשיכה הפיזית, אך לעתים אדם בעל בוחן מציאות לקוי מעריך את עצמו כמדורג נמוך יותר בדירוג היופי מאשר הסביבה תופשת אותו, ואז הוא יפנה לבני זוגי שמדורגים דומה לדעתו, ולהיפך.
היכולת שלנו לבוא לקשר כאשר אנו מדייקים את עצמנו ומכירים את מורכבותן של תכונות האישיות שלנו, יחסי ההתקשרות, היסטוריית ההתקשרות, החוזקות והמגבלות שלנו, מתאפשר לנו לבחור בן זוג ראוי ממקום של בחירה על מה אנחנו מוכנים לוותר ועל מה לא, וממקום בטוח שמאפשר זוגיות יציבה ומשמעותית.
* הכותבת היא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, בחוג לפסיכולוגיה, בחוג לתקשורת ובחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון לחינוך, בעלת דוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ומרצה בבית ספר לרפואה בטכניון בתחומי הפסיכולוגיה
תגובות