קיץ חיפאי

בעוד כמה דקות אסיים לחפור כאן את השורות ואשלח את ה-400 מילה שלי לעורך הראשי שיעיף מבט ולא יצליח לרדת לסוף דעתי. אחר כך הוא יתגלח וישתה קפה ויסתכל על זה שוב, אבל שיחת טלפון מפתיעה תבשר לו משהו בלתי צפוי. הבלתי צפוי הוא צפוי למדי, והעורך שלי יחייך ויגיד לעצמו משהו כמו “וואללה, זה יותר טוב ממה שחשבתי” וישכח לחזור ולעיין בטקסט הזה ששלחתי אליו, והטור שלי יתפרסם מבלי שעבר עריכה.

השבת מתעוררת אל זיעת אפם של השמים, ואני פותח חלון אל מה שמרגיש כמו הבל הפה של הים. לרגע נדמה כאילו מישהו מבשל סיר ענק של פסטה, וענן האדים החמים עומד באוויר ופיו נושף רשף.

אני יושב עם בני הקטן מול הטלוויזיה, צופים בלביאה פצועה הנושאת בפיה גור מיילל. הקטן שלי מחקה את הקטן שלה, ואני מחכה כאילו עוד יש למה לחכות, ומחיקוי לחיקוי אנחנו חוזרים אל חיקה של האהבה ושרים בצוותא א-קפלה קטנה. מחר יום ראשון. מחרתיים שני. ואחר כך שלישי.

בשלישי אני בתל אביב. קורה שאני בתל אביב וחבר תל אביבי מתקשר אלי ושואל אותי אם אני בתל אביב ואני עונה לו “כן, אני בתל אביב” כי אני בדיוק בתל אביב. אפילו השם שלי מזכיר את תל אביב. כששואלים אותי איך קוראים לך ואני אומר אבי תל אני תמיד גם מציין שתל כמו תל אביב.

ותמיד כשאני בתל אביב או בדרך לתל אביב ורגע לפני שאני חוזר מתל אביב, אבל תמיד, יש מי ששואל אותי משהו כמו “למה לכל הרוחות אתה גר בחיפה?” ואז תמיד, אבל תמיד, יש לי את אותה התשובה ואני שולף בספונטניות שתוכננה מבעוד מועד את אלבום התמונות החיפאי שלי באייפון, שבו מוצגות תמונות מהנוף הנשקף מסלון ביתי ומהמקום שבו הר הכרמל מתנשק צרפתית עם הים, ואז התל אביבי כבר מבין שאני גר בחיפה בגלל האהבה. “כן, אני חיפאי מאהבה”, אני אומר בגאווה, ומדמיין מצעד של חיפאים סטרייטים גאים וגאים גאים, אשר גאים בהיותם חיפאים לכל הרוחות. אין לי מה להתבייש בכל היופי הזה. אני כל כך אוהב אותך שבא לי למות. ואז אני מגיע לחיפה וקופץ לאכול משהו והכל סגור ואני מתבאס והולך לישון.

בלילה אני חולם שאני מארח בדירה החיפאית שלי את הצייר אביגדור אריכא ואת רעייתו הפיזיקאית ארוכת הצמה תמר. תמר פותחת לי צוהר לעולמה ומראה לי איך היא יכולה לשזור בעצמה לעצמה צמה מבלי להביט לאחור, ואביגדור מחרחר. אנחנו משוחחים על הדברים שעוד צפויים לנו. אריכא החלומי אומר שהוא עומד לעבוד על סדרה חדשה שתציג באור חדש את הישבן של תמר, ותמר פּורמת את צמתה ומביטה לעבר הירח שכמעט והיה מלא בחלום.
היא אומרת לנו שגילוי מעגל הכוכבים הדומים לכדור הארץ מטלטל את המחקר שלה ושהיא צפויה לשנות את התזה הנוגעת לקרינה הקוסמית ולתשוקה האנושית לשינוי.

אני מוזג להם קצת מה-Chablis של Jean-Joseph Moreau ועושה פרצוף של מי שדעתו נתונה לעניין אחר. אחר כך, תוך כדי חלום, אנחנו מדברים על חג האהבה שבפתח ועל החופש לאהוב בכל ימות השנה וגם על המשמעות של קמטים בזמן. אני מראה לתמר את הקמט החדש שצמח לי במצח והיא מראה לי את שלה. אביגדור מחרחר. קיץ חיפאי חלומי. אוגוסט 2017.