מחשבות של שישי בבוקר

לילה יורד על חיפה. לא, בעצם זה בוקר. אבל ממש מוקדם. שעה נפלאה שבה אפשר לראות את ההר נושק לים וטובע בתוך ערפל אפלולי ורומנטי. אם כי, במחשבה שנייה, זהו ככל הנראה זיהום אוורירי אשר מגיע אלינו מארובות חדרה, ואולי הרוח הנושבת הלילה, זאת אומרת הבוקר, דווקא מצפון לדרום וזהו בעצם עשן של ארובה סוררת מאזור התעשייה של מפרץ חיפה. אבל חוץ מזה הכל בסדר. חוץ מזה ומהבעיה עם הריח ועם רחש הטורבינות. חוץ מזה הכל בסדר.

אחרוני עובדי הניקיון של משמרת הבוקר יורדים אל תחנת ההסעה, ורחובות הכרמל מצוחצחים וממתינים לדורכים הראשונים. אשה עם כלב גדול חוצה את המדרכה ממול ואיש עם טייץ צמוד מדי עושה ג’וגינג של בוקר.
אני אוהב את העיר שלי והיא אוהבת אותי. עורב טרחן מחטט בשקית של זבל שנותרה בודדה ליד עמוד תאורה שאורו מרצד והוא מזמזם את גסיסתו בשקט. עוד מעט הילדים ייעורו והנהר יחזור לשצוף במורד אל הים.
אריה שואג ואתם בטח חושבים שאני ממציא את זה, אבל כל מי שגר ברמת התשבי יודע על מה אני מדבר. אריה שואג והשכנים יודעים שהוא חרמן ותו לא. ככה זה כשאתה גר בקרבת גן החיות והשעון הביולוגי שלך מחסיר פעימה.

בתיאטרון חיפה נעשות ההכנות האחרונות לקראת הפרמיירה הגדולה, ובשוק תלפיות נפרקת הסחורה מהטנדרים הלבנים ונערמת אט אט בדוכנים. הענבים יקרים וטעמם סר, ערימות הפטרוזיליה מבריקות מחומרי רסס, ותולעת שניצלה ברגע האחרון עושה דרכה לעבר לוע של חסה רקובה. רמזור מהבהב בצהוב וחתול מייבב בשחור. מתי כבר יפתחו את שערי בית המרקחת ואפשר יהיה לקנות כדור שימעיט בערך המחשבה ויחדד את לוע הארי? (תאמינו לי, גם אני לא מבין את המשפט הזה).

כבר 7:30, אני יושב במרפסת עם כוס קפה ומוסף הספרים של “הארץ” וחושב על סקס, ואז הטלפון מצלצל. אני עונה ומישהו מהנהלת המטרופולין המנומנם שואל אותי מה דעתי על משהו, ואני עונה לו שדעתי שונה ושאני חושב שזו הזדמנות גדולה, והשיחה מסתיימת בזה שנדבר מאוחר יותר ואולי ניפגש בראשון על הבוקר. ואני ממשיך לחשוב על סקס ועל זה שאם היינו מצליחים לנתק את המוח מדופק הלב הכל היה דופק טוב יותר. אחר כך אני עושה את כל מה שגבר בגילי עושה, וחושב על מה הייתי רוצה לעשות או להיות כשאהיה גדול, ואיזה באסה זה שהתזמורת הסימפונית של חיפה דורכת במקום כבר 50 שנה.

יום שישי בעיר הנמל והכל מתנהלים בעצלתיים. מי ייתן וסוף השבוע הזה יביא עמו שלווה ותפוחי אדמה כי ממש בא לי פירה עם שמנת חמוצה בצד. שיביא תובנות חדשות ומחשבות שניות. שאנשים יזכרו לשים דאודורנט לפני שהם יוצאים מהבית ולהשקות את העציצים.
יש כל כך הרבה עציצים מיובשים שזה נורא. שמזג האוויר יישאר ככה, כמו שהוא – לא חם מדי ולא קר מדי. ושמחירי הענבים יתרסקו ושהעגבניות תצאנה מהחממה ושהאבטיחים ימתיקו סוד ושהנשיא טראמפ ידבר אל העמים ויחלחל אל הלבבות כמו הנהרות והנחלים הזורמים אל הים והים אינו כלה, כמו בתורת הגעגועים של אבות ישורון, רק עם סוף טוב. והלוואי שהנסיכה דיאנה תחזור לחיים ותתגייר.