בשבוע שעבר "כיכבו" החזירים של חיפה בניו יורק טיימס. כן-כן, ממש כך. בניו יורק טיימס, מחשובי העיתונים בעולם, התפרסמה כתבה מצחיקה-עצובה על מכת חזירי הבר המאמללת את תושבי חיפה. הכתב, נציג העיתון בישראל, המסקר בדרך כלל את הזירה הפוליטית-מדינית הרוחשת, בחירות חוזרות ונשנות, ענייני צבא וביטחון ועוד שלל נושאים מזרח-תיכוניים בוערים, מצא לו זמן להתפנות מן הדרמות המפרכות המגדירות כאן את חיינו ונסע צפונה, לחיפה, לפגוש חזירי בר.
הוא פגש חזירי בר, ולא מעט, ועוד פגש לא מעט תושבים אשר שמחו לחלוק עימו את סיפורי מפגשיהם היומיומיים עם הבהמות הגסות. הדעות, כמובן, חלוקות. היו שרואים בחזירים לא יותר מחוויה חיפאית ייחודית ומבדרת, כזו שהופכת את חיפה לעיר היחידה בישראל שחיי הטבע כה נבלעו בה עד שהשתלטו עליה לחלוטין וסבורים שזה נפלא.
מנגד, כצפוי, היו אלה הסבורים כי שוטטותם של חזירי הבר ברחובות העיר ונבירתם בפחי האשפה ובגינות הפרטיות מהוות מטרד נוראי ומסוכן, שעלול במהירות להידרדר לכדי תקיפות של ממש.
הכתב ציין, כי העירייה החלה לפני כשנתיים לנקוט מדיניות מקילה כלפי החזירים והחליטה לא לדללם. כעת, מציין הכתב, הבעיה התנפחה לממדים כה מפלצתיים עד כי האיזון האקולוגי הופר וקיים חשש של ממש כי לא יהיה אפשר עוד להשיב את הגלגל לאחור.
פלישתם של החזירים לחיי העיר יכולה בקלות להוות תמה משעשעת לסרט אימים דל תקציב אך רווי אפקטים. נערה יוצאת לריצת ערב ברחוב, ומן השיחים מזנק לעברה חזיר בר אימתני ונועץ בה את ניביו… חבורת נערים יושבת סביב מדורה בקרחת יער ואינה מודעת כלל לזוגות העיניים האדומות הצופות בהם מבין העצים… קשיש מהלך לתומו ברחוב לאור היום ולפתע חזירה המובילה את גוריה חוסמת אותו בדרכו ומפילה אותו על הארץ. המצלמה עולה מעלה-מעלה באיטיות ומוזיקה דרמטית מסווה את חרחורי הגורים הנועצים את שיניהם בבשרו…
תסריטים הוליוודיים שכאלה אינם סבירים באמת. חזירי הבר החיפאים באמת התרבו בקצב מסחרר ובאמת מהווים מטרד עירוני חמור ובלתי סביר. פה ושם אמנם שומעים על אדם שמעד בעת מפגש עם חזיר ואף על מקרים ספורים של עימות בלתי רצוני שהסתיים בנשיכה כואבת, אך לא מעבר לכך.
אלה מקרים חמורים ודי בהם לבדם כדי שייעשה מעשה, כי אף אדם לא צריך להיפגע ממפגש עם חיית בר בלב העיר. אך מכאן ועד לתרחישי קיצון של השתלטות החזירים על המרחב העירוני עד כדי סכנה ממשית לחיי אדם – המרחק רב.
רוצים להישאר מעודכנים?
ובכל זאת, חזירי הבר של חיפה הפכו לסיפור צבע משעשע בכמה מעיתוני העולם. עינת קליש רותם, שהתחייבה לפני היבחרה, כי תהפוך את חיפה לברלין, אמנם לא עומדת לפי שעה במשימה זו, אך בהחלט זכתה בעל כורחה להפוך את חיפה לעיר הרבה יותר מוכרת ומדוברת ברחבי העולם, גם אם לא מהסיבות הנכונות.
החזירים לא ייעלמו מחיינו. הם היו כאן לפנינו ויישארו כאן, כנראה, גם אחרינו, אלא אם מישהו יחליט על מסע השמדה המוני של כל חזירי הבר בכרמל. לא סביר שזה יקרה. חזירי הבא לא ייעלמו מחיינו אך סביר בהחלט להניח כי נוכחותם במרחב העירוני תצומצם בחודשים הקרובים כיוון שזהו צו השעה.
במוקדם או במאוחר, באמצעי זה או אחר, העירייה תמצא את הדרך היעילה להיפטר ממרביתם וניוותר עם כמה עדרים קטנים ובלתי מזיקים שיעלו אחת לכמה ערבים מן הוואדיות אל הרחוב.
החזירים אינם הבעיה של חיפה אבל הם בהחלט סימפטום. הם סימפטום לעירייה מנותקת ויהירה, אשר במקום להוביל תהליכים – מאפשרת לתהליכים להוביל אותה. כשאינך יוזם – אתה מגיב; כשאינך מנהיג – אתה נגרר. וכשאתה מתעלם מן המציאות בשם אידאלים נשגבים – בסופו של דבר תקום המציאות ותטפח בפניך. כי זה מה שהמציאות עושה.
עצמאות אמיתית אינה אפשרית בלי מנהיגות וערכיות. בלי מנהיגות לא תגיע לשום מקום. בלי ערכיות לא תדע מדוע יצאת מלכתחילה לדרך. מנהיגות וערכיות הן שתי התכונות הנחוצות ביותר כיום בצמרת העירונית, ובמקרה או שלא מקרה, הן גם שתי התכונות החסרות ביותר. הבעיה היא שאי אפשר להשיגן לא בכסף ולא בהסכמים קואליציוניים.
חיפאית
ואיפה היית בתקופת יהב שהרס את חיפה? למה אז שתקת? או שגם אתה פינטזת על משרת הדובר?
יעל
היום בבוקר היה ברחוב הקטן שלי גוש ….. שלא מבייש סוס