במבואות אילת, כפסע ממעבר הגבול יצחק רבין בין ישראל לירדן, בבריכות מליחות של מים רדודים, מעבירות בכל שנה מאות אלפי ציפורים את ימי האביב הראשונים במנוחה ובאגירת מזון וכוחות לקראת הפרק המרכזי והמפרך במסע נדודיהן דרומה, אל יבשת אפריקה וחציית מדבר סהרה הגדול. בזכות מיקומה האסטרטגי במפגש היבשות אירופה-אסיה-אפריקה, ישראל מהווה תחנת מעבר מרכזית למרבית הציפורים הנודדות בעולם. הן מאתרות בה בריכות שכשוך, אגמים ומקווי מים, נוחתות בהם בעת מסלול נדידתן, צדות דגים, ראשנים ומיני שרצים, נחות וממלאות את מאגרי האנרגיה והשומן לקראת המשך המסע.
פארק הציפורים של אילת הוא אחת מנקודות התצפית הפופולריות ביותר על צפרים וחובבי ציפורים מכל רחבי העולם. בעבר היה אזור עגינת הציפורים גדול הרבה יותר, וגם מספר הציפורים הנודדות שעגנו בו היתה עצומה. אך פיתוחה המסיבי של אילת פגע קשות באזור המליחה וצמצם אותה מאוד. בשנים האחרונות, בניסיון להחזיר את הציפורים אל המקום, החלו החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, הקרן הקיימת לישראל ושורה של גופים תיירותיים ארציים ואזוריים לשקם את הפארק ולהשיב אליו לא רק את המים ואת הציפורים, אלא גם את בני האדם.
הזרמת מים מלוחים אל הבריכות חודשה, איים מלאכותיים קטנים מוקמו במרכזי הבריכות, שבילים נעימים להליכה נכבשו מסביב לבריכות, וגשרי עץ קלים מחברים ביניהם ומאפשרים תצפית נוחה אל הנעשה בבריכה. בכמה נקודות הוצבו ביתנים שמאפשרים לצפות בציפורים במשקפת או לצלם אותן בלי להטריד את מנוחתן. גם צמחיית ערבה שמתאימה למים מלוחים נשתלה, בבריכות משתכשכות להן שלל ציפורי מים, ובין הענפים מקפצות ציפורים ארצישראליות.
זוהי פנינת טבע נפלאה, כה קרובה אל העיר הדרומית ההומה, והיא מושכת אליה בכל ימות השנה אלפי מבקרים ומטיילים אם לא למעלה מכך. גם הדרכות רבות מתקיימות במקום – על הפארק עצמו, על ההיסטוריה שלו, על הציפורים ועל חשיבות השימור והשבת החיים אל הטבע.
כשבועיים בלבד מאז שהוסרו המגבלות האחרונות על בתי המלון, ואילת שוב פורחת וצוהלת. גם בלי התיירים מחו”ל, בתי המלון גדושים והומים, הטיילת העירונית שלחוף הים האדום שוקקת חיים, המסחר פורח, המסעדות ועסקי המזון עמוסים והאטרקציות הפופולריות – ריף הדולפינים, המצפה התת ימי, מועדוני הצלילה ועוד – כולם עובדים בתפוסות מלאות ובקצב מסחרר.
יותר מכל עיר אחרת בישראל פגעה הקורונה באילת. בעיר שכלכלתה מבוססת על תיירות, שנה ללא תיירים היא בגדר הוצאה להורג ווידוא הריגה גם יחד. המלונאים והתיירנים הרבים בעיר הדרומית התחננו במשך חודשים לממשלת ישראל כי תתיר אך מעט את הרסן ותאפשר לבתי המלון להגדיל אט אט את טווח שירותיהן. גם ההכרזה על אילת כעל אי ירוק ערב הסגר השלישי לא ממש הועילה. כל עוד לא היו חיסונים בהישג יד לא היתה כל אפשרות לוודא שהאורחים הרבים אכן אינם חולים.
רוצים להישאר מעודכנים?
שבועיים בלבד, זה מה שנדרש לבירת החופשות של ישראל כדי לשוב לפעילות כמעט סדירה. ככה זה כשעובדים נכון. ככה זה כשהתיירות היא המשאב הכלכלי המרכזי, והתיירנים, המלונאים ורבבות העובדים משוועים לפרנסה. עיריית אילת ותאגיד התיירות העירוני תרמו את חלקם כששיבצו בעיר ובסביבותיה לא פחות מ־101 אטרקציות ופעילויות חינמיות לכל המשפחה. ברשימה יש אירועים כמו מופע מוזיקלי בטיילת, סדנאות יצירה, טיולים מודרכים בעיר ובמדבר, סיורים בפארק הציפורים ובבריכת הפלמינגו ועוד ועוד.
מה אפשר ללמוד מהצלחתה של אילת להשתקם בקצב כה מרשים אחרי השנה הקשה בתולדותיה? אולי לא הרבה. אילת היא עיר נופש קלאסית. היא תלויה בתיירים ובאורחים יותר מכל עיר אחרת בישראל ומרוב הערים בעולם. אין הרבה דמיון בין אילת לחיפה, מלבד אולי היותן ערי חוף (גם אם לא של אותו הים).
אך אם בכל זאת חיפה יכולה ללמוד מאילת דבר מה, הרי שזהו האופן שבו העירייה מתכללת ומתנהלת בעת משבר תיירותי וכלכלי, ומחברת את כל הגורמים האפשריים כדי לצאת ממצב הביש מהר ככל האפשר.
בעידן התיירות המגוונת ורבת הפנים של היום, רק שיתוף פעולה יומיומי, אינטנסיבי וכולל של תיירנים, מלונאים, תאגיד תיירותי יעיל, גופים ציבוריים שונים ורשויות מקומיות יוכל לחלץ את חיפה ממשבר התיירות החמור שבו היא מצויה כבר שנים רבות ולהוציא אותה לדרך חדשה.
בני 1
אילתים יקרים רוצים להתחלף בראשי הערים.חחחחחחחחיייייייי
תושבת מאוכזבת
ראשת העיר שלנו בושה מהלכת. וכדאי שתשים את המפתחות ותלך. נזק של שנים בכל כך הרבה תחומים. נתנו לה צ'אנס והיא מנותקת מהשכונות והתושבים, להרוס לוקח קצת זמן והיא לא החמיצה שום הזדמנות. הבייתה, נמאסת