"החרדים קיבלו!"

זה אמנם בשוליים, אבל לצערי ייתכן שניתן לתאר זאת כמגמה שמתפתחת: מושג חדש בא לשיח הציבורי בעיר – "החרדים קיבלו!".

אינני איש תקשורת, אז בדקתי את ההגדרה ל"חדשות". ההגדרה המילונית אישרה לי שדיווחי חדשות אמורים לעסוק ב"מידע חדש ובעל ערך". לפי ויקיפדיה, "חדשות הן רכיב ענייני השעה של מערכות התקשורת". מידע חדש ולא שגרתי בענייני השעה הוא אשר מצדיק התעניינות או שיח ציבורי, ובנוסח צו העיתונות הבסיסי: כלב נשך אדם – לא חדשות, אדם נשך כלב – כן חדשות.

לכן יש לעמוד על תופעת התהודה הציבורית שמקבל כמעט כל הליך שגרתי ומתבקש של מתן שירותי העירייה לתושבים חרדים, כולל לצרכים אלמנטריים בסיסיים כמו מקום לימודים. מכיתות ועד גנים, מקרית שמואל ועד הדר, כמעט כל הליך פשוט זוכה לווליום נטול פרופורציה, ובמקרים מסוימים לשיח של התנגדות או הערמת קשיים. כדי לא להאשים או חלילה לפגוע, בכוונה איני מציין ספציפית אזכורים, אנשים או כותבים אלא מתייחס לתופעה בכללותה, ולמחשבה כי ייתכן שמדובר בתוצאה של חוסר מודעות שחייב להיפסק.

ראשית נתייחס בקצרה לכמה עקרונות יסודיים: שוויון בפעולות העירייה ובשירותיה הוא ערך עליון שמבטיח את הצרכים הבסיסיים של החברה האנושית על כל גווניה. ניתן לתאר שכולנו מסכימים, מוכנים ורוצים שכל מגזר יקבל את צרכיו העירוניים ללא כל אפליה או תעדוף פסול. עוד יודעים אנו שחיפה מאופיינת במכלול המגזרים של הפסיפס הישראלי המגוון, ובהם – כן, כן, לא ייאמן – חרדים. כאן הם גרים, משלמים ארנונה, מחנכים את ילדיהם, מתפרנסים, לומדים ומהווים חלק בלתי נפרד מחיפה.

אם מוסכם על כל בן אנוש דמוקרטי כי המשאבים אמורים להתחלק ולהגיע באופן יחסי וראוי לכולם, ואם יודעים אנו שיש מגזר חרדי בעיר, הרי לפנינו מסקנה חסרת תקדים – ייתכן, חלילה וחס, שבמצבים מסוימים יהיו חרדים שייהנו משירותי העירייה. במידת הצורך, ייתכן שאפילו – שומו שמים – ילדיהם יקבלו בית ספר. כן, עד כדי כך מגיעים הדברים. לא פשוט.

סיפור ישן מתאר אריה משועמם שמגיע להתעלל בשועל. "תן לי אש", אומר האריה ומנופף במקטרתו הכבויה. השועל מוציא מצית ומקבל סטירה. "למלך החיות מציעים מצית? מתעצל אתה לשפשף עבורו אבני אש?". מוציא השועל אבנים ומקבל סטירה נוספת. "למלך החיות מדליקים באמצעים פרימיטיביים כאלה?". השועל מדליק גפרור, והסטירה מגיעה מיד: "כזה דבר קטן ועלוב יבעיר מקטרת של אריה? הדלק במשהו ראוי". "לא" אומר השועל ומזדקף, "תן סטירה ולך. לא באת להדליק מקטרת, וכעת אני נזכר שבכלל הפסקת לעשן לפני שנתיים. באת להרביץ, אז בוא נתמקד".

כאמור, לא יוזכרו כאן אירועים ומקרים ספציפיים, ולכן אתייחס רק לעובדות בסיסיות. הציבור החרדי בחיפה סובל מהזנחה רבת שנים באופן מוחלט ומוכח. דוח רשמי שנערך בשנת 2016 עבור משרד החינוך אפיין בחיפה מצוקה וחוסר של יותר מ-150 כיתות תקניות למגזר החרדי. מדובר במוסדות בעלי סמל מוסד תקני מטעם משרד החינוך של ממשלת ישראל שנאלצו – וחלקם עוד נאלצים – להתקיים בצפיפות ובתנאים שאינם עומדים בשום סטנדרט מקובל בעקבות מדיניות מפלה שהונהגה בעיר. הדברים נכתבים בכאב אבל בוודאות ברורה לנוכח הנתונים המוחלטים ללא כל עוררין על מידת הצורך של אלפי ילדים במקום לימודים ראוי.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אלו הן העובדות היבשות. המציאות האמיתית היא קשה פי כמה. כתושב במשך 25 שנים, כאבא לחמישה ילדים וכמחזיק תיק החינוך החרדי במועצת העיר אני מכיר מקרוב את המחדל הזה, וכך גם עוד אלפים מתושבי חיפה. על קצה המזלג ורק לצורך הדוגמה, בית הספר החדש בנאות פרס, שנחנך על ידי העירייה בהשקעה של 21 מיליון שקל, מאכלס 382 ילדים על שטח של 12 דונם. קילומטרים בודדים משם לומדות 875 בנות חרדיות בבית הספר בית יעקב בשטח של 2.8 דונם, שמהם 2.3 דונם בנויים בלבד, תוך צפיפות שזועקת לשמים. עינו של איש לא צרה בילדי העיר שנהנים מתנאי לימודי ראויים ומשוקעים – כך ראוי. אבל כן, בכוונתה של העירייה לסיים את עידן האפליה השערורייתית שגרמה עוול ישיר לאלפי ילדים חרדים במשך שנים.

ראש העיר עינת קליש רותם אחראית למדיניות של מחויבות מחולטת לערך הפשוט של שוויון ויושרה לכל תושב ללא אפליה. אותו ערך שנדחק בעבר אל מתחת לשולחן משמש מתודה בסיסית ומחייבת, כראוי וכמתחייב בכל מערך ציבורי שפוי והגון. אלו לא אמורות להיות חדשות, כשם שכוונתה של העירייה להביא למימוש מבנים המיועדים לבתי ספר לא אמורה לעמוד בשום מתקפה על מתן שירות בסיסי לילדי העיר.

אבל כאשר הנושא מקבל נפח ציבורי מוגזם, וכאשר יש ממובילי הקול הציבורי שמתעלמים מנתוני הצורך המוסכם והמוכח של ילדי החינוך החרדי לאחר שנים שנושלו מחלקם, ייתכן שיש פה נקודה אחרת. נקווה שלא מתפתחת פה תפישה שגורסת שעצם העובדה שילד חרדי מקבל – באיחור מחפיר – את זכויותיו הבסיסיות היא בעצמה בעיה.

עודני מסרב להאמין שזה המצב. אבל בהינתן וכן, נדרשת מודעות עצמית כי לא רצון להדליק את המקטרת יש כאן, אלא נושא אחר ושונה לגמרי, משהו מהאזורים הפחות מכובדים של הנפש. האם ייתכן שעצם העובדה שילדים חרדים מקבלים את המגיע להם היא אשר מערערת את שלוותם של גורמים שונים? לא אעשה את חשבון נפשם של אחרים, אבל אם חלילה זו המסקנה שאליה הם יגיעו, מותר לי לבקש ולקוות שהתבוננות עצמית זו תביא להחלטה כי אל לנו לקיים את השיח העירוני מעמדה כה מבישה.

בעת עשיית צדק ויושר עם ילדים המבקשים וזכאים למקום לימוד ראוי בחיפה, כאשר ערכי השוויון והיושר מנחים את ההכרעות העירוניות, ובזמן שההיגיון והצרכים מכתיבים את חלוקת המשאבים המשותפים אשר ללא ספק יש בהם די לכל המגזרים, עלינו לברך על כך. אנשים אחים אנחנו, וחיפה עירנו ידועה כמופת לדו קיום משותף מתוך שלווה וענייניות. ביחד נמשיך לחיות בהפנמת ערך השוויון, במחויבות לכל ילד ובעידוד מדיניות של צדק והוגנות למען כל אחד ואחת, ללא יוצא מן הכלל.

* הכותב הוא חבר מועצת העיר מסיעת דגל לתושב