בשם הריבון

ההפקרות החוגגת בחודשים האחרונים באוכלוסייה החרדית בכל הקשור להתנהלותה היומיומית בתקופת הקורונה ושיעורי התחלואה הגבוהים במרבית היישובים החרדיים והשכונות החרדיות מעלים שוב ושוב את השאלה המטרידה יותר מכל בחברה הטרוגנית כשלנו: מיהו הריבון?

המדינה, לפי הסוציולוג הגרמני המהולל מקס וובר, היא גוף שיש לו זכות לגיטימית להפעיל אלימות כלפי חבריו. אלא שהמדינה מתייחסת אל פורעי החוק ומפרי הסגר בכפפות של משי. היא נמנעת במכוון מכל אכיפה של חוקי הסגר, עוצמת עין לנוכח התקהלויות המוניות וחסרות אחריות של מאות, אלפים ולפעמים גם רבבות של חרדים המהוות אירועי הפצת קורונה המוניים, ואינה מפעילה אלימות כלל. יתרה מכך – ראשי המדינה, ובפרט ראש הממשלה, מקפידים בכבודו של רב קשיש ובדלן ומכבדים את החלטותיו ואת פסיקותיו לא רק הרבה יותר מכפי שהם מקפידים בכבודם של שאר אזרחי המדינה, אלא אף הרבה יותר מכפי שהם מקפידים לכבד את החלטותיהם שלהם עצמם.

ההתרפסות המקוממת בפני מנהיג ציבור מתבדל וחסר אחריות, שמעולם לא נשא בכל תפקיד ממלכתי רשמי, מלמדת שהמדינה אינה מכבדת את ריבונותה שלה ומייחסת למגזר מסוים בתוכה – מתבדל, מזלזל ומכחיש מדע – כוח אין סופי וריבונות עצמית משלו.

מדינה שאינה יודעת להציב גבולות ברורים ומוגדרים לכל אזרחיה ולאכוף את הגבולות הללו מאבדת את ריבונותה. מדינה שמפלה במודע בין מגזרים ומאפשרת למגזר אחד לקיים לעצמו אוטונומיה שבה חלים עליו הכללים שהוא עצמו קבע, במנותק מחוקי המדינה ומכלליה, איבדה את מקור סמכותה המוסרי והחוקי ואת הלגיטימיות שלה להשתמש באלימות גם כלפי מגזרים אחרים.

השבוע למדנו שגם בחיפה יש קהילה גדולה אשר יש לה כללים וחוקים משלה. פרשת פינויה של עמותת לב ח"ש היא פרשה מורכבת שאין בה צדיקים מוחלטים וגם לא חוטאים מוחלטים. זוהי עמותה פרטית, לא ציבורית, שקיבלה מעיריית חיפה מבנה בית ספר ישן ברחוב יל"ג לצורך פעילותה לפני יותר מ־20 שנה, בתקופה שבה לא היו עדיין הקצאות מבנים מוסדרות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

לעירייה יש סמכות חוקית, ובמידה רבה אפילו חובה מוסרית, לפנות מבנה של בית ספר עירוני משימושים שונים שאינם חינוכיים לטובת מטרתו הייעודית – בית ספר. אפילו אם מי שהשתמשה בבניין זה היא עמותת חסד שמסייעת לעניים, לנזקקים ולשכבות המוחלשות ביותר בחברה, אפילו אז אין לתת לה עדיפות על פני תלמידים שזקוקים לכיתות לימוד ולמבנה מוסדר, אם יש כאלה ואין מבנה אחר זמין בנמצא.

מהעירייה למדנו כי המבנה אמור לשמש תלמידות חרדיות, תושבות חיפה, שלומדות היום במקלטים ובחללים מאולתרים שונים, בתת תנאים שאינם הולמים תלמידים בישראל. אבל העירייה אינה מגלה לנו בכמה תלמידות מדובר, היכן בעיר הן מתגוררות, היכן הן למדו עד היום ולא פחות חשוב מכך – מהיכן הן הגיעו לחיפה ומתי.

אם מדובר בילידות העיר שנרשמו כדין לבית ספר עירוני בפיקוח עירוני, כיצד ייתכן שהן מצאו את עצמן לומדות במקלטים ובכיתות מאולתרות? האם העירייה אינה מנהלת מעקב אחר מספר התלמידים בכל בית ספר ודואגת שלא תהיה חריגה מהמספר המירבי המותר לכל מוסד חינוכי? כיצד אפשרה העירייה להנהלת בית הספר לפתוח כיתות מאולתרות במקלט? היכן האחריות הציבורית של מינהל החינוך העירוני?

מנגד, אם מדובר בתלמידות שבאו מן החוץ בחודשים או בשנים האחרונות במעין הגירה של משפחות חרדיות להדר, ובמקום להירשם כחוק למוסד חינוכי מתאים פתחה קהילתם בעצמה כיתות מאולתרות בלתי חוקיות במקלטים והנהיגה חינוך פיראטי, וכעת הקהילה מבקשת מהעירייה שתמצא לה סידור הולם וחוקי, הרי שזהו שרץ שאין להכשירו.

חוק חינוך חובה חל על כולם ללא יוצא מן הכלל. על המדינה ועל העירייה לנהוג במלוא חומרת הדין כלפי הורים חרדים שאינם שולחים את ילדיהם למוסד חינוכי מוכר, בדיוק כפי שהיא היתה נוהגת כלפי הורים חילונים שאינם שולחים את ילדיהם למוסד חינוכי מוכר.

עצימת עין מצד העירייה כלפי הפרת חוק חינוך חובה רק מכיוון שהמפרים הם חרדים אינה שונה מעצימת העין של ממשלת ישראל כלפי הפרת מגבלות הקורונה והסגרים. בשני המקרים מדובר בקהילה שמבדלת את עצמה מן הכלל וקובעת לה חוקים משלה. ובשני המקרים חובה על הריבון להציב גבולות.