המשורר נתן זך, שהלך בסוף השבוע שעבר לעולמו, ראוי להנצחה הולמת בחיפה. המשורר המהפכן, שעלה כילד ממולדתו גרמניה והתיישב עם הוריו בשכונת הדר, היה פורץ דרך בשירה העברית המודרנית. הוא קרא תיגר על סגנון שירתו הקנונית, הלאומית ומרובת הפאתוס של “נתן החכם”, הלא הוא נתן אלתרמן, ועל שפתו הגבוהה מדי לטעמו והבלתי נגישה לכלל, והיה ממבשרי השירה האישית והרגשית וממפתחיה בשירה העברית.
זך לא אהב את העיסוק הלירי במלחמות, בגבורה, בלאומיות ובמדינאות. במקום זאת הוא העדיף את השירה הפשוטה והכנה, אשר עוסקת באדם ובטבע, באהבה וברגש, ביופי ובעונג.
אף שעזב את חיפה עם הוריו בהיותו נער ועבר לתל אביב, חיפה ואופייה הנוח והחופשי לבטח עיצבו את תפישת עולמו ואת שירתו. כאן, ברחובותיה של הדר של שנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת, ליד בית הכנסת הגדול ברחוב הרצל, נחשף זך לים התכול הנמתח עד לאופק; כאן הוא נחשף לשפה העברית שאותה כבש בתשוקה; כאן הוא פגש באנשים – פועלים, סוחרים, חנוונים, רוכלים ומורים – שעיצבו את נפשו הצעירה; כאן הוא חש בפעם הראשונה טעמה של אהבה.
אם ההוויה קובעת את התודעה, הרי שחיפה היא ההוויה שקבעה את תודעתו של המשורר. זך למד בבית הספר חוגים בשנותיו הראשונות, כשזה עוד שכן בהדר. הוא לא זכה לסיים את לימודיו שם מכיוון שעזב את העיר, אבל שנים רבות אחר כך יפעמו בו זיכרונות ילדותו והוא יקדיש להם מקצת משירתו.
עם מותו של זך נערך לו טקס אשכבה מכובד בתיאטרון צוותא. הצגות לא עלו על במת התיאטרון כבר שמונה חודשים, אבל כדי להיפרד כהלכה ממשורר גדול, הבמה שוב גויסה למערכה, וקהל רב הגיע לחלוק כבוד.
תל אביב יודעת לחלוק כבוד לגדולי הרוח שלה, למבשרי התרבות שלה וליוצריה החשובים. היא מקיימת למענם טקסי אשכבה, ולאחר מכן מנציחה אותם ואת פועלם ברחבי העיר – שלטים שמוצבים על בית מגוריהם, כיכרות או גנים הקרויים על שמם, פסלים עם דמותם וקיום אירועים לזכרם.
להיות תל אביבי משמעו להיות חלק ממסע תרבותי מתמשך שהחל לפני מעט יותר מ־100 שנה ונמשך במלוא עוצמה עד היום ולעבר העתיד. ההנצחה היא חלק מרכזי במפעל התרבותי הזה. יש לה חשיבות מכיוון שהיא מעניקה את הערך המוסף החיוני כל כך להתפתחותה של שפה ותרבות – ההקשר. להיות אמן משמעו למרוד, לקרוא תיגר ולהמציא את הגלגל מחדש שוב ושוב. ואי אפשר לעשות את כל אלה בלי להכיר את מה שהיה לפניך ובלי להבין את שפתם של היוצרים שקדמו לך, את יצירתם ואת אמירתם.
אתה חייב הקשר כדי למרוד, כדי לחולל מהפכה וכדי להמציא מחדש את הגלגל. זך היה מורד. זך היה מהפכן. זך המציא את השירה הישראלית החדשה.
רוצים להישאר מעודכנים?
תל אביב יודעת לחלוק כבוד לגיבורי התרבות שלה. גם ירושלים מנציחה יפה את גיבורי התרבות שלה ואת גדולי הרוח. ההיסטוריה והזיכרון בוקעים מכל בית כמעט בירושלים הוותיקה ומספרים את סיפורם של האמנים וההוגים שהילכו בין בתיה ובין סמטאותיה.
אך חיפה, למרבה הצער, מקדישה לכך הרבה פחות זמן ומחשבה. עיר שמקדישה כיכר צבעונית ויפה במרכז הכרמל לכמה זמרים פופולריים, כמה מהם יצירי תוכניות ריאליטי או כוכבי רשתות חברתיות, אך שוכחת את משורריה, את סופריה ואת יוצריה – אמניה האמיתיים החוצבים את שירתם, את ספרותם ואת יצירתם באזמל ובמכוש מסלעי הבזלת והגיר האדירים של נפשם – אינה מעריכה תרבות ואינה מבינה את חשיבותה, לא המקומית ולא האוניברסלית.
משוררים וסופרים רבים ידעה חיפה, וגם שחקני תיאטרון אדירים ובמאים ויוצרים. העיר עיצבה את יצירתם והם, בתמורה ובאהבה וברגש ובערגה, עיצבו עבורה את תרבותה, את תרבות הארץ כולה. חלקם בוגרי בתי ספר ותיקים כמו הריאלי, חוגים ועירוני ה’. הם בשר מבשרה של חיפה – למדו ולעתים גם לימדו באוניברסיטה, חיו בעיר ויצרו בה. גם אם הם עזבו אותה לבסוף, לעיר יש חלק חיוני ביצירתם ובמורשתם.
טוב ונכון תעשה עיריית חיפה אם תמצא לנכון את הדרך הראויה להנציח את בכיר משורריה נתן זך, אף שלא נולד בה ולא התגורר בה מרבית שנות חייו. למרות כל אלה, הוא היה חיפאי.
מוטי
לא יודע.אולי אתה צודק. אבל, התמונה החזקה ביותר היתה לראות את המשורר עומד בתור לנשק את יאסר עראפת על שתי הלחיים. קשה לי עם זה.
ירמיהו
נתן זך גר בשדרות הציונות עם בת זוגו שרה אביטל במשך הרבה שנים.
בסרט על זך, שצולם על ידי דוד פרלוב, נראה זך בחיפה בשדרות הציונות ובבת גלים.
המשורר הגדול ביותר של דורנו.
ירמיהו
בנוסף אביו של נתן זך בנה את שכונת זיו בנווה שאנן.
פרופ לרםואה, גמלאי, בית חולים רמבם
לא להגזים…משורר דגול אבל אידיוט אנושי ואנטי-הומאני. מתנשק עם ערעפאת, הביע רצונו להיות על המרמרה, מחרים יהודים החיים בארץ ישראל בחבלי יהודה ושומרון…אידיוט רודף פרסומת
..אבל תעשו לו מצבה יפה. קראו רחוב על שמו. מי יודע כמנ רחובות נקראים על שמות של אידיוטים אנושיים ברחבי העולם?
זיאד
יש עוד אנשים רבים שלא נולדו בחיפה, לא תרמו לעיר דבר ולא קוראים על שמם רחובות או כיכרות. זך ציין בראיונות רבים שהוא זוכר לרעה את מגוריו בחיפה, זוכר לרעה את לימודיו בבית הספר ואת בדידותו. זה לא הקריטריון להנצחה בעיר. עברו הזמנים שהעיר התבטלה בפני מי שזרק לה כמה גרושים וקראה על שמו גנים ומצפי נוף.