הקיץ המוטרף והמוזר ביותר אי פעם עומד להסתיים, קיץ שהיה המשך טבעי לאביב האבוד והקדמה מעוררת דאגה לסתיו שבפתח. דווקא בספטמבר, בשלהי העונה ולקראת חגי תשרי, מאמירות הטמפרטורות מעלה ועומסי החום שוברים שיאים של עצמם. מה שווה לוח השנה והחלוקה המסורתית לעונות אם בספטמבר חם ומהביל יותר מאשר בשיא אוגוסט? במה נתנחם אם ככל שהקיץ חולף החום רק עולה במקום לרדת?
מנגד, זה לא שיש יותר מדי לאן ללכת. התחלואה בקורונה – אותו נגיף שרבים העריכו כי לא ישרוד את חום הקיץ וייעלם מעצמו – מגיעה גם היא לשיאים חדשים וממקמת את ישראל בראש רשימת המדינות האדומות. יותר מ-3,000 נשאים חדשים מתגלים בכל יום – מספר גבוה במאות אחוזים מהמספרים שבגינם נכנסה המדינה לסגר במרץ לסגר – אך למרות זאת, נכון לרגע זה נראה כי סגר כללי נוסף אינו נראה באופק, והממשלה מסתפקת בסגר חלקי בשעות הלילה על כמה עשרות יישובים אדומים. סגר או לא סגר, בהשתוללות נגיפית שכזו ובחום אימים שכזה, למה בכלל לחשוב על יציאה מהמזגן בבית?
ואפרופו ערים אדומות, כיצד קרה שתוך חודשים אחדים, מעיר ירוקה שמתגאה במספר הנמוך ביותר של חולים מקרבה, הפכה חיפה לעיר כתומה שמספר החולים בה הולך ועולה בכל יום באופן אקספוננציאלי, ועולם כמנהגו נוהג? כיצד קרה שתוך שבוע אחד בלבד מתחילת שנת הלימודים כבר התגלו עשרות מקרי הדבקה של תלמידים ומורים בבתי ספר בחיפה? האם לא על מנת להימנע מכך הומצאו תקנות הקפסולה והמגבלות החמורות? האם לא לשם כך חולקו ימי הלימודים והכיתות כדי לייצר ריחוק ולמנוע הדבקה?
וכיצד קורה שבעת שאירועים המוניים מבוטלים או מוגבלים תוכננה חתונה המונית בהשתתפות של 1,000 מוזמנים בהיכל הספורט ברוממה? אם לא הפרסום המוקדם באתר “כלבו – חיפה והקריות” והמהומה שעורר, סביר שהאירוע לא היה מבוטל. מכאן ועד להדבקה המונית ולהפיכתה של העיר לאדומה, המרחק היה קצר, קצר מאוד.
זהו קיץ מטורף שבו אירוע רודף אירוע, החלטה מתקבלת ב-10:00 בבוקר מבוטלת ב-14:00 בצהריים, ושוב מתקבלת ב-16:00 אחר הצהריים רק כדי להתבטל שוב ב-20:00 בערב. וכל החלטה וכל ביטול מייצרים מערבולת חדשה של זעם, דאגה, תמיהה, תסכול ובעיקר חוסר הבנה בסיסי הן לגבי יעילותה של ההחלטה וטיבה והן לגבי מערכת השיקולים בעת קבלתה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אי אפשר להתנהל כך. אי אפשר להתנהל בשליפות מהמותן במקרה הטוב, ומתוך חישובים פוליטיים וכוחניים במקרה הגרוע. אי אפשר להפוך את התושבים כולם לבני ערובה חסרי משקל ורצונות, לקורבנות של קרבות אגו ותככנות פוליטית שתכליתם אינה למצוא את הדרך הנכונה ביותר למגר את המגיפה או לבלום את התפשטותה אלא לסמן מראש את “האשמים” במצב, שעליהם תוטל האחריות ולא עליך.
זהו קיץ מטורף, ואחריו יגיע סתיו מטורף עוד יותר. חגי תשרי בפתח, ולאחר חצי שנה שבה הישראלים חובבי הנופשים לא יצאו את גבולות הארץ, גם בחגים הקרובים הם לא צפויים להגיע לנתב”ג, לפחות לא במספרים שאליהם התרגלנו.
אלא שהמגבלות המוטלות חדשים לבקרים על בתי המלון ועל בתי האירוח מגבילים גם את היכולת לנפוש בארץ. באילת למשל – יעד התיירות המועדף בקיץ הזה על ישראלים – חוששים מסגירה מחודשת של כל בתי המלון בשל שיעור הדבקה גבוה. אם אכן יוכרז סגר על העיר הדרומית יגבר החשש לקריסת תחום התיירות בישראל, והפעם ללא תקנה.
וכשהפסטיבלים של חגי תשרי נמצאים כבר מעבר לפינה, הולך וגובר גם החשש מפני ביטולם. למעשה, נכון לרגע זה, ביטול אירועי תרבות נראה כפתרון הקל של הממשלה – קל הרבה יותר מאשר להטיל סגר מלא. אין תרבות? אז אין תרבות. העיקר שלא יהיה כאן גל מיתות.
פסטיבל הסרטים בחיפה, שעל קיומו הוכרז בשבוע שעבר במגבלות ובצמצום, פתאום גם הוא נראה כמו משהו בספק, כמו משהו שלאיש אין באמת כוח אליו, כמו משהו שעושים מתוך הרגל או מתוך מחויבות אך לא בלב שלם ולא מתוך רצון כן ואמיתי.
כך נראתה חצי השנה האחרונה כולה. חצי שנה שלאיש לא היה כוח אליה, שנעה מכוח האינרציה בלבד, ללא תוחלת, ללא כיוון, ללא מטרה ברורה.
נטשה
אם כולם ימשיכו בכ-עולם כמנהגו נוהג, יהיו,חו'ח מתים מרעב בישראל.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
עד דצמבר כ3000 מתים עם הסגר, 5-6 אלף בלעדיו
הסגר יציל חיי אלפים וימנע קריסת בתי חולים שתביא לעוד אלפי מתים מאי קבלת טיפול ודחיית ניתוחים