נמל שיש לו עיר

לפעמים רק מילה אחת מתאימה לתאר את מהות החיפאיות – תסכול. תסכול מעיר שדורכת במקום ולא מצליחה להתרומם למיצוי הפוטנציאל שלה; תסכול ממצבה העגום של התיירות בעיר, עוד לפני עידן הקורונה; תסכול מהיעדר מקומות תעסוקה איכותיים לאקדמאים; תסכול מקצב התקדמות התוכניות להתחדשות עירונית בשכונות הוותיקות; תסכול מקצב הגידול הזעום של מספר התושבים בעיר; ובעיקר תסכול ממאבקים סיזיפיים אין סופיים מול מוסדות המדינה והשלטון שמסתיימים במפח נפש.

תסכול ממאבק חסר תכלית וסיכוי מול הממשלה ומוסדות התכנון הוא מדכא מספיק גם כך, אך כשהעירייה עצמה חוברת למוסדות התכנון ומוותרת מראש על הקרב, התסכול גובר שבעתיים. וזה בדיוק מה שקרה במאבק הציבורי החשוב למען פארק מורד הקישון, שזכה לכינוי “הפארק המטרופוליני”.

החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – חיפה השבוע לאשר את התוכנית להקמת מתחם לוגיסטי בשטח כולל של כ־1,400 דונם, שגבולותיו על גדות נחל הקישון, היא נעיצת סכין בגבה של חיפה ושל המטרופולין כולו. התוכנית, שאותה קידמה והגישה חברת נמלי ישראל (חנ"י), מאפשרת בינוי של כ־700,000 מ"ר לטובת הקמת מבני אחסון וכוללת כמה מתחמי אחסון, אפשרות להקמת מסוף מטענים עבור הרכבת, וכן גישה ישירה למערכת הדרכים הארצית באמצעות דרך חיבורית לנמל המפרץ.

ההחלטה היא מרגיזה, מקוממת, מוציאה מן הדעת, אך לא מפתיעה. היא היתה צפויה לאחר שהמתנגדת העיקרית לה – עיריית חיפה – הסירה את התנגדותה, כפי שהסירה את כל התנגדויותיה בכל הקשור לחנ"י ולתוכניות הפיתוח של נמל המפרץ.

במאבקה למען הארכת שדה התעופה בכמה מאות מטרים הסכימה עינת קליש רותם להסיר את כל ההתנגדויות והעניקה למעשה לחנ"י אור ירוק להשתולל כאוות נפשה. וכשמאפשרים לחנ"י להשתולל, חנ"י משתוללת. המאבק למען השדה היה מוצדק, אבל הסרת כל ההתנגדויות לנמל היתה ועודנה טעות קשה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

1,400 דונם של שטחים לוגיסטיים עבור נמל המפרץ הסיני משמעותם אחת: אלפי מכולות ענק שניצבות זו על גבי זו ונמתחות לאורך קילומטרים רבים של שטחי קרקע עירוניים צמוד לגדות הנחל ומול אפם המשתומם של תושבי המטרופולין והמבקרים אשר עתידים להגיע לפארק הקישון לבילוי ולפנאי.

הארגונים הסביבתיים התנגדו נחרצות לתוכנית זו. הם הציגו את הנזקים החמורים שהיא תעולל לפארק המטרופוליני העתידי, לנחל הקישון עצמו (למלחת הנחל במיוחד), למאזן האקולוגי הייחודי והנדיר שבו ולתוכנית "מפרץ החדשנות" המצויה כבר בשלבי אישור.

גם אם נתעלם מהמראה העגום של הררי מכולות מול פרצופם של באי הפארק, הרי שנזק אחד חסר תקנה כבר התקבע: בשל אישורה של תוכנית המתחם הלוגיסטי צומצם למעשה שטח הפארק המטרופוליני בכשליש – מסדר גודל של כ־900 דונם מתוכננים, לכ־580 בלבד, ללא כל אפשרות עתידית להרחיבו בשל הגדרות שיעטפו את הפארק מכל כיוון. הוא לא יהיה רק קטן יותר מהמתוכנן אלא גם צר מאוד ויוקף במכולות ובשטחי לוגיסטיקה מכל עבר. בימים שבהם חשיבותם של פארקים ומרחבים ירוקים פתוחים במטרופולינים היא גבוהה מאי פעם וההבנה שריאות ירוקות הן סם חיים לכל עיר, צמצומו של פארק שכזה בעשרות אחוזים הוא פשע נגד החברה כולה. זהו פשע כפול ומכופל כאשר הסיבה לצמצום השטח אינה צורך בדיור בר השגה לזוגות צעירים או הקמת קריית הייטק ומתחמי תעסוקה אלא שירות צרכיו של נמל, ועוד נמל בבעלות זרה.

המתנגדים הזכירו כי כיום מקובל בערי נמל ששטחי הלוגיסטיקה אינם מרוכזים במרחב הנמל עצמו אלא מפוזרים בין כמה וכמה מרחבים לוגיסטיים בבעלויות פרטיות כדי למנוע בדיוק את מה שעומד להתרחש במפרץ חיפה – נמל מפלצתי החולש על פני מחצית משטח המפרץ.

צריך היה למנוע זאת. אבל לשם כך צריך עירייה חזקה ונחושה שנלחמת למען עתיד המטרופולין ונגד תוכניות הרסניות. ודאי שלא עירייה כנועה ומפוחדת שמסתפקת בפירורים ומוותרת למענם על העוגה עצמה.

חיפה מנותקת מהים שלה כבר עשרות שנים. לא רק בגלל המסילה שחוצה את העיר לכל אורך קו החוף אלא גם בגלל נמל חיפה העצום שחולש על פני מרבית חלקו המערבי של המפרץ. כעת הצרה הזאת תופחת למימדי ענק. נראה כי האמירה "חיפה אינה עיר שיש לה נמל אלא נמל שיש לו עיר" מעולם לא היתה נכונה יותר.