קשה כרגע לדמיין מה יהיו התוצאות של משבר הקורונה, אם וכאשר נעבור אותו והעולם ישוב למסלולו. מעניין במיוחד כיצד תיראה מפת התקשורת ביום שאחרי. האם הציבור, שהיום יושב מול תוכניות הרצף הטלוויזיוניות וצופה באותם הפרשנים שחוזרים על אותם המסרים, בדרך כלל ללא הפעלת מחשבה ביקורתית, ימשיך לצרוך את אותם הפרשנים באותן מהדורות החדשות העבשות, שהן תמונת מראה מדויקת האחת של השנייה. גם כלי תקשורת אחרים ממעטים להתייחס לשאלות הקשות שמתלוות לתפקוד של המערכות הציבוריות.
המערכות האלקטרוניות הגדולות – ערוצי הטלוויזיה והאתרים המרכזיים – הן די אבודות. הן מאוכלסות בעורכים ובכתבים שהתרגלו לא לחקור ולא לשאול, ואם הם כן עושים זאת, אז להסתפק בהתחמקויות שהרשויות וגורמי הכוח השונים למדו לבצע באמנות. כך למשל, בראשית השבוע, כשמערכת החינוך שותקה, התקבל רושם בציבור שמערכת הלמידה מרחוק נכנסה לפעולה והכל כשורה. אחר כך התברר (לפחות לקוראי אתר “כלבו – חיפה והקריות”) שהלימודים מרחוק הם די חורקים, שבחלק מבתי הספר הם לא יושמו כלל ושבאחרים הם נתקלים בקשיים ניכרים. באמצע השבוע כבר למדנו שלא זו בלבד שהלימודים הם לא בנפשן של המערכות הציבוריות, הן גם מוכנות להוציא לחופשה ללא תשלום את המורים המקצועיים ולפגוע בבגרויות.
הרבה דברים עתידים להתבהר כאשר ישקע ענן האירועים האקטואליים. לגבי רבים מהם אנחנו ניזונים מהודעות דוברים, משום שתקשורת התלויה בתקציב הפרסום של אל על או של רשת מלונות כזו או אחרת לא רגילה להציב לגביהם סימני שאלה. הרי לכם שאלה-תהייה: את המורים המקצועיים ואת עובדי קבלת הקהל בעירייה מוציאים לחופשה. לעומת זאת אנחנו מגלים שעובדי הנמל ממשיכים לעבוד 24 שעות ביממה. האם הם שומרים על ההנחיות? האם בתשלובת בתי הזיקוק, שקבעה ש־40 אחוז מעובדיה הם חיוניים וממשיכה להעסיק גם 1,000 פרילנסרים, שומרים על מרחק של שני מטר בין העובדים ודואגים שהם יגיעו שניים-שניים לכל היותר? איפה עובר הקו בין “שמירה על האיתנות הכלכלית של מדינתנו”, כפי שקוראים לזה בנמל, או “עוגן חיוני ומרכזי למשק האנרגיה בישראל”, כפי שמכנה מנכ”ל בז”ן את הקבוצה שלו, לבין שמירה על האינטרסים הכלכליים של בעלי הון למשל?
הציבור בארץ רגיל שמטילים עליו את האחריות לגורלו. במקרה של זיהום האוויר, ההתמקדות של המשרד להגנת הסביבה בהפחתת הזיהום ממנועי דיזל היא דוגמה מצוינת לכך. במקביל מפחיתים הרגולטורים את הדגש על האחריות המוטלת על התעשייה, ואז מציבים את השלטים הנלעגים שעליהם מתנוססות המילים “אזור אוויר נקי”. לא בטוח שדפוס הפעולה הזה לא משתכפל גם כאן, כלומר הטלת האחריות לעצירת המגיפה על החוליות החלשות – בתי הספר, המורים, והעובדים במגזר הציבורי – והסרת האחריות מהבריונים של המגזר הפרטי, שבאמתלה של חוסן מדיני/ביטחוני ממשיכים לייצר פלסטיק לייצוא.
רוצים להישאר מעודכנים?
בשלב זה מדובר בספקולציה, והייתי רוצה להאמין שאכן ההנחיות המחמירות של משרד הבריאות, שביום שלישי הכריז על סף עוצר, מיושמות במלואן גם על ידי גופי הייצור הפרטיים החזקים. מה שכן, הדבר הזה נחוץ בדיקה, ומי שצריך לבדוק את זה זו התקשורת. כלומר לא התקשורת המאוישת על ידי ראשים מהנהנים, אלא תקשורת ביקורתית ורעבה.
יש משהו לא נעים בלקלקל את תחושת הלכידות בשעת משבר, אבל לפעמים ההימנעות מלעשות כן עלולה לגרום לנזק אדיר. כזה הוא המצב במישור הארצי לגבי הגדלת מספר בדיקות הקורונה – שאלה שראוי היה לשאול מוקדם יותר ולתבוע תשובה לגביה. אם בעתיד יהיה צורך בהקמת ועדת חקירה לגבי התנהלות המדינה לנוכח המשבר, זה יהיה הנושא בלב החקירה – מדוע לא נערכו בדיקות מקיפות יותר לאיתור נדבקים בראשית ההתפרצות? ברמה המוניציפלית יישאלו אולי כמה מהשאלות שהעליתי כאן לגבי מקומות העבודה ומערכת החינוך, ותישאל גם השאלה למה נדרש לראש העיר כל כך הרבה זמן לפנות ישירות אל התושבים, ועוד יותר זמן לנהל איתם סוג של דו שיח.
אני מקווה שאתבדה, אבל ככל שתקציבי הפרסום של ערוצי התקשורת המסחריים ילכו ויתדלדלו, סביר להניח שאיכות התקשורת שתגיע אלינו תפחת עוד יותר. בעתיד, כדי לקבל תמונת מצב תלת מימדית של המציאות האקטואלית, יהיה צורך בכלי תקשורת שלא נשענים עוד רק על פרסומות לפרנסתם ועל דוברים כמקורות. לשם כך לא יהיה מנוס מהשקעה מצד הציבור בעיתונות, ומי שהתרגלו לקבל את החדשות שלהם בחינם יצטרכו להוציא מדי פעם מכיסם כמה פרוטות ולקנות עיתון.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אנחנו נדבקים בקורונה והם עובדים כרגיל. בושה.
לא משנה
מפעילת המריונטות מנותקת מהתושבים .
שם המשחק – עמימות .
אבחנה – תמימות .
תוצאה – חיפה תהיה עיר בלי עתיד .
עובד נמל
מר אילן היקר. לא אגדף ולא אקלס כי בעת הקשה הזו ,חסרים לנו עיתונאים כמוך,שביום יום תמיד שואלים שאלות קשות ומאתגרים את השלטון המנותק והלעומתי של קליש אך לא אוכל להבין את טענותיך ותהיותיך כי הרי אנו נקראים לעבודה בנמל בשעת חירום זו , כמו שעשינו במשברים אחרים ובמלחמות העבר,תוך סיכון עצמי וכל זאת תוך תחושת שליחות והבנת חשיבות תפקידנו בימים טרופים אלה. מה לך כי תלין? השארנו אישה וילדים כבר שבועות לבד בבית, מקיימים שיגרת עבודה לחוצה מטורפת ( אני אישית לא ישנתי כבר 3 לילות). איפה הבעיה? כמונו פועלים גם השוטרים, הכבאים, צבא, חברת חשמל ועוד רבים וטובים.