בפעם הראשונה שזה קורה אתה לא מתייחס לזה ממש ברצינות. ספק אם זה היה בכלל. כמו לפני שנרדמים, ברגעים שאדם מדמיין שהוא הוא הולך ואז מועד וכל הגוף נדרך. מין “בום” כזה שמזעזע את כל ההוויה, אבל אז עובר. כך עוברת המכה העזה בשלדת האוטו תוך היתקלות בבור הראשון בכביש שאתה פוטר אותה במשיכת כתף. בסדר, שיט הפנז, משהו היה במקום שהוא לא היה אמור להיות. טעות, טועים, ט.ל.ח. ממשיכים הלאה כמו שלימדו אותנו. אחרי הכל, זה כביש והוא פתוח לתנועה.
בפעם השנייה זה כבר מערער את הביטחון. הבום יכול להיות אחר קצת, לפעמים יותר חזק. בכל מקרה, זה מפסיק להיראות כטעות. יכול להיות ששוב כמעט איבדתי שליטה על הרכב? שוב נראה למישהו שווקטור הנסיעה לא חייב להיות ישר קדימה אלא יכול להיות גם לכיוון אוסטרליה? תוך כדי הרהורים מגיע הבום השלישי, ואז אתה מבין שמדובר במשחק הישרדות מסוכן מאין כמותו. בורות האספלט האלה עמוקים, שפתותיהם משוננות ופגיעתם רעה וקשה. הם יכולים בנקל לגרום לפנצ’ר, לעיוות של השלדה, לאובדן שליטה. אתה יכול לנסות לעקוף אותם – אם אתה רואה אותם, כלומר באור יום, כשלא יורד גשם. גם אז יש סכנה בעקיפה של המהמורות בהפרעה למכוניות אחרות בדרך. אין עוד הרבה דרכי התמודדות.
הנסיעה נמשכת, ואני מדבר על נסיעה קונקרטית, זו שעשיתי השבוע אולי 20 פעם – מקרית חיים דרך יגאל ידין לכביש 22 – כביש פטרולים מטורף של טלאי אספלט מגובבים ואחר כך מגשר פז לאורך צייזל ורחוב העצמאות עם עוד כמה מלכודות מרשימות, אבל מסלולים כאלה לא חסרים בכל רחבי העיר. ואז הדבר הנוסף שאתה מבין הוא שאין לך אבא ואמא. אף אחד לא דואג לך. מדי פעם הווייז מתעורר מנמנומו ומדווח על בור, אבל מזה בוודאי לא ניוושע.
רוצים להישאר מעודכנים?
אנחנו רגילים לנהוג כאילו יש לנו אבא ואמא. כאילו העולם הוא באמת הצדפה שלנו. העובדה שיש אוויר היא הזמנה לנשום אותו, העובדה שמים זורמים בברז היא הזמנה לשתות אותם, יש מי שאחראי לכך שאם היתה בעיה עם זה היו מודיעים לנו, אומרים משהו, עושים איזה צעד מונע. כביש פתוח הוא הזמנה לנסיעה. אז זהו, שבחשבון המקומי שלנו זה לא ככה, ממש לא, ומי שלא מבין זאת לא נחשף כנראה לעומק המשבר. מדובר, אם לא הבנתם זאת עד עכשיו, בהפקרות רבתי. המצב הנוכחי חורג הרבה מעבר למפגע עירוני נקודתי שלא טופל – מדובר ברשלנות פושעת ובסכנת נפשות.
במקרה הזה הדבר אינו דומה להצפת רחובות כתוצאה מגשם. כאן כל הפרמטרים נתונים לשליטה של העירייה והמדינה. אני לא בקיא בחלוקת האחריות מהבחינה הזאת, אבל זה גם לא מאוד משנה אם מינהל ההנדסה אמור לפנות לחברת יפה נוף כדי לתקן את הליקויים, אם המימון צריך להגיע ממשרד התחבורה או מהתקציב העירוני, ואם ההוראה צריכה להינתן על ידי ראש העיר עצמה או על ידי הנהלת חברת הבת העירונית וכן הלאה. בסופו של דבר, מכלול הגורמים, העירוניים והארציים, לא פעל בשבועות האחרונים באופן מורגש כדי להבטיח את שלומם של הנוסעים בכבישים מפני השיבושים החמורים בכביש. לא די שלא פעל, הוא גם לא אמר על זה דבר, כמעט כאילו הוא ממתין שאנשים פשוט יתרגלו. אולי הם לא ישימו לב עד לאן הגיעה ההזנחה.
גם בשנים הקודמות קיללנו ונחבטנו. נדמה לי, עם זאת, שבשנים שעברו הקדימו לפזר אספלט על הבורות כפתרון טנטטיבי שהקהה קצת את מידת הסכנה לזמן מה, בעוד שעכשיו נדמה להנהלת העיר שנפתחה עונת הרודיאו וצריך למצות אותה קודם.
אז יידעו הרשויות: אתן נושאות באחריות כבדה, אתן מתעלמות ממנה ואתן מסכנות אותנו, והזמן לתקן זאת הוא אתמול.
אסון העיר הזאת א-ס---ו-----ן
במקום כתבה מתפלספת ארוכה היה עדיף להביא צילומים של הבורות וסרטונים מה זה עושה לרכב
כאילו אנשי העירייה לא נוהגים גם בכבישים האלו
כזאת חוסר אכפתיות יש שם כביש מזעזע באזור הטכני והאצטדיון עם בורות ומהמורות נוראיות