בתחילת השנה נמסר כי בכרמלית נסעו בשנה החולפת כ־1,110,000 נוסעים. זהו שיא של כל הזמנים לכלי התחבורה התת קרקעי המיוחד הזה, שמעולם, כך נראה, לא ידע עדנה שכזו מאז נפתח לראשונה בשנת 1959. גם לא כששב ונפתח לתנועה בשנת 1992.
1,110,000 נוסעים בשנה הם קצת יותר מ־3,000 נוסעים ביום וקרוב ל־200 נוסעים בשעה. בהתחשב בקיבולת המוגבלת של הכרמלית ובמספר תחנותיה המצומצם, זהו הישג נאה. זהו הישג גם מכיוון שהכרמלית נוסעת בתוואי שתהילת רובו מאחוריו. מרכז הכרמל ירד מזמן מגדולתו והוא כמעט ריק היום. המרכז הרפואי בני ציון ספק אם מצדיק תחנה, וגם התחנות בהדר (מלבד אולי מסדה) כבר מזמן אינן מזמנות אליהן את תושבי העיר. למעשה, אם לא העיר התחתית המתחדשת והשוקקת, ספק אם היתה תכלית כלשהי לנסיעה בכרמלית.
מיהם אותם נוסעים רבים שמשתמשים בה, אם כן? למרבה השמחה והפליאה, הכרמלית זוכה להתעניינות לא מועטה בקרב התיירים שמטיילים בחיפה, בעיקר אלה שמטיילים בה באופן עצמאי. היותה “הרכבת התחתית הקצרה בעולם והתלולה בעולם”, כפי שהיא מוזכרת במדריכי הטיולים (זו הגדרה שגויה שכן הכרמלית היא מעלית, פוניקולר, ולא רכבת, אבל היא כן הפוניקולר היחיד בעולם שפועל מתחת לאדמה), מביאה אליה מטיילים סקרנים מהעולם ומהארץ. הכרמלית – מסמליה המובהקים של חיפה – היא אטרקציה בין לאומית של ממש.
ומי עוד נוסע בה? חיפאים כמובן. כאלה שרוצים להגיע להדר או לעיר התחתית לצורכי בילויים, סידורים או סתם טיול נחמד, וכאלה שאין להם מכונית או שמעדיפים להשאיר אותה בחנייה. יותר ויותר ישראלים, ובעיקר צעירים המודעים לסביבה, למושגי הקיימות ולעירוניות בת זמננו, מעדיפים להתנייד ללא כלי רכב צמוד משלהם ולהשתמש יותר ויותר בתחבורה ציבורית. הם משלמים על כך מחיר לא פשוט. תחבורה ציבורית אמנם זולה בהרבה משימוש ברכב פרטי, אך היא זמינה פחות, גוזלת (בתוך העיר) זמן נסיעה רב יותר, צפופה לעתים, לא תמיד נוחה, ובעיקר לא תביא אותך תמיד בדיוק אל הנקודה שאליה אתה מבקש להגיע. ועוד חסרון משמעותי יש לה: היא לא זמינה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
רוצים להישאר מעודכנים?
התמסרות לתחבורה ציבורית היא התמסרות לרעיון, לאידיאה, למציאות אלטרנטיבית. היא כמעט בגדר קריאה למרד. לא, לא מרד שמבקש להחריב אלא להיפך – מרד שמבקש לתקן ולהשיב את החברה האנושית כולה לא רק אל הרחוב הפיזי אלא אל השותפות המטאפורית.
הכרמלית היא הסמל המובהק של המאבק הזה להשבת החיפאים אל התחבורה הציבורית. את המאבק הזה חייבות להוביל עיריית חיפה והעומדת בראשה. היא מבינה יותר טוב מהפקידים בירושלים כי בעירוניות בת זמננו, מקומות חנייה הם בזבוז משווע של שטחי ציבור. היא מבינה מצוין כי הרחובות נועדו להולכי רגל ולרוכבי אופניים ולנוסעים בתחבורה הציבורית, ולא למכוניות. והיא זו שצריכה להוביל לא רק את הפעלת הכרמלית גם בשבתות, אלא בעיקר את התוכנית לכריית מנהרות ולהרחבת הכרמלית אל כל שכונות הכרמל.
סקר שימושים כזה או אחר שפוסל את הרעיון בשל “חוסר כדאיות כלכלית” אינו רלוונטי וחוטא למטרה. הוא אינו רלוונטי מכיוון שהוא אינו יודע לנבא איזה שימוש עתידי יהיה במערכת. הניסיון הבין לאומי מלמד שכאשר יש מערכת תחבורה ציבורית יעילה, זמינה וזולה, הנוסעים כבר יגיעו. והיא אינה רלוונטית מכיוון שיעילותה של תחבורה ציבורית אינה נמדדת בכסף – היא נמדדת בערכים.
ראש העיר עינת קליש רותם יודעת זאת, ולכן היא צריכה להוביל את נס המרד.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
אלון
זה נפלא שבשעה ששר התחבורה מוריד קווים שהפעילות שלהם קצת נכנסת לשבת, עוד נשמעים הקולות באוויר להפעיל הכרמלית בשבת. צריך להבדיל בין הרצוי למצוי.
דורון
"המצוי" אינו אלא החלטה פוליטית תלוית נסיבות. אבל הנסיבות יכולות להשתנות, וכך גם החלטות.
צפוני
הכרמלית (פוניקולר) פועל כמו מעלית שבת (למשל בבה"ח). חוסר כשרון נהולי גורם להשבתת הכרמלית בשבתות וחגים.
שמולו
האפשרות לשלם ברב-קו שנותן נסיעה במשך שעה וחצי על אותו כרטיס, היא זו שנותנת שעושה את הכרמלית כל כך אטרקטיבית. אם פעם הייתי לוקח אוטובוס מחיפה מרכז עד ביתי בהדר, היום אני עושה זאת הכרמלית!