השבוע פורסם באתר "כלבו – חיפה והצפון" כי בסוף החודש יתקיים בחיפה האירוע “באוהאוס חברתי”, לציון 100 שנים להולדת הבאוהאוס. במסגרת האירוע ייפתחו לציבור שלל מבנים מהסגנון האדריכלי והעיצובי הנודע, שנולד בבית הספר באוהאוס של האדריכל וולטר גרופיוס, שלט בגרמניה שבין שתי המלחמות
(1919-1933) והתפשט משם אל העולם כולו.
הפסטיבל הוא הזדמנות נפלאה לא רק לשוב אל כמה מהמבנים החשובים ביותר בעיצובה של העיר כמו מבנה שוק תלפיות, בתי הקולנוע אורה ואמפי, בית הקרנות ומבנים נוספים (כולם, אגב, בהדר), אלא לשוב ולתהות מדוע ולמה זכתה תל אביב דווקא, ולא חיפה, בתואר “העיר הלבנה” ובהכרה עולמית של ארגון אונסק”ו כאתר מורשת עולמית, בהיותה לכאורה בירת הבאוהאוס העולמית.
בלב תל אביב, או תל אביב הישנה, יש אכן ריכוז יוצא דופן של בתי באוהאוס. יש המונים כ־4,000 בתים כאלה. זהו ללא ספק ריכוז מרשים. אבל בחיפה בכלל ובהדר בפרט יש ריכוז גדול לא פחות של מבנים בסגנון הבין לאומי, ואולי אף יותר. שכונת הדר רובה ככולה נבנתה כבר מראשיתה בסגנון הבאוהאוס, כשאדריכלים מובילים מהאסכולה הווינאית עזבו את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון, עלו לישראל והחלו לפעול בה.
בראשית שנות ה־2000 הבינה תל אביב את הנכס התרבותי-אדריכלי יקר הערך שנמצא ברחובותיה, מיהרה לתקן תקנות שימור מחמירות ופתחה במבצע מרשים של שיקום, חידוש וטיפוח של המבנים ההיסטוריים. כך היא זכתה בהכרה העולמית והפכה לאייקון שמעודד תיירות מהעולם. בניגוד לה, חיפה כמו חיפה לא השכילה להפנים את יפי נכסיה ואת ערכיהם, אלא רק לאחר שתל אביב כבר זכתה בבכורה. רק אז הבינו בעירייה את גודל הפוטנציאל והחלו בבדיקת איכות המבנים ובהכנת סקר שימור ראשון.
רוצים להישאר מעודכנים?
הסקר הזה לא הושלם עד היום, ומאות מבנים לשימור הפזורים ברחבי העיר ואשר משוועים להכרת העירייה בחשיבותם ניצבים בחרפת עירומם, כשדבר במראם אינו מזכיר את עברם האסתטי המיוחד מלבד שלד בטון מתפורר וטיח מתקלף.
אין לדעת כמה בתים כבר נהרסו בדרך זו או אחרת – החל מסגירת מרפסת או תוספת של מעלית או ממ”ד, דרך תוספות בנייה גסות יותר ועד להריסה מוחלטת וחסרת התחשבות של יזמים תאבי נדל”ן ובצע.
אבל החטא החמור יותר מהרס מבנים לשימור הוא פשוט ההזנחה הפושעת שלהם גם היום, כשטיבם וערכם כבר ידוע והם נסקרו ותועדו במסמכי העירייה הרשמיים. משום מה, עד ליום זה לא ראתה העירייה לנכון ליזום מהלך כולל לשיקומם ולשיפוצם של מבני הבאוהאוס הנדירים שבשטח העירוני – לא את הבניין כולו ואפילו לא את חזיתו. דיירי הבתים עצמם צריכים לעשות זאת אם ברצונם להשיב את הבניין לימים עברו, אך מכיוון שרוב רובם של בתים אלו נמצאים בהדר, שהיא אחת מהשכונות העניות והחלשות בעיר, אין כל הגיון לצפות מבעלי הנכסים עצמם להוציא כספים על שיקומם. מה עוד שברוב המקרים סביר להניח שכשהם רכשו את דירתם במבנה, הוא כבר היה מוזנח למדי וערכו הכספי היה נמוך מאוד.
פסטיבל הבאוהאוס החיפאי, ולצדו התוכנית (שכבר אושרה ותוקצבה) לחדש את מבנה שוק תלפיות המקורי, הם הזדמנות נפלאה לעיריית חיפה להכריז על השקת מיזם עירוני חדש לסימון, לבחינה ולשיקום של כל מבני הבאוהאוס בעיר, לגייס יזמים ולהוציא את התוכנית אל הדרך.
אין לנו נכס תרבותי טוב יותר וחשוב יותר מהרחובות, מהבתים ומהגנים שלנו, ועיר אינה אלא מכלול נכסיה התרבותיים והרוחניים. עליהם חובה לשמור.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
מתי טיקטינסקי יליד חיפה והר הכרמל
הפשע הגדול ביותר הינו חוק הגנת הדייר שלא איפשר לבעלי הבתים לצפת את הבתים בגין שכר דירה נ מול ואי כדאיות לבעלים לעשות זאת ועל כך יש לטעון נגד המגמה הסוציאליסטית הזו שעשקה את בעלי הבתים